בפס"ד שניתן לאחרונה קבע בימ"ש השלום בת"א כי שינוי בעיצובו הפנימי של מבנה עלול להוות הפרה של הזכות המוסרית של מעצבת המבנה [תא (ת"א) 153588-09 המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל נ' אדר' פורטוגלי , (12.6.2012)].
בכך, אימץ ביהמ"ש פרשנות מרחיבה למונח "יצירה אדריכלית" , אחת מסוגי היצירות הנהנות מהגנת זכות היוצרים, ע"פ חוק.
ראשיתם של דברים בתביעה שהגיש המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל בת"א כנגד האדריכלית נילי פורטוגלי, מי שתכננה מחדש את המבנה בו שוכן המרכז למוסיקה ואשר שימש בעבר כבית מגורים. לטענת המרכז למוסיקה, חיבלה האדריכלית בוילון שהותקן בחלקו הפנימי של המבנה, וזאת, כיון שהוצב שלא על דעתה ומכיון שראתה בו מרכיב הפוגע במבנה הכולל כפי שעוצב על-ידיה.
האדריכלית, מצדה, אכן טענה כי הוילון שהתקינו אנשי המרכז מהווה נטע זר במבנה שעוצב על-ידיה והמהווה "מערכת אורגנית הוליסטית " ו"מערכת המשכית ודינמית אחת", כלשונה. אכן, בשלב כלשהו נוצר צורך בהתקנת וילון שיחצוץ בין מתחמים שונים בבניין ולטענת האדריכלית, היא אף עיצבה וילון מתאים שיהלום את התפיסה התכנונית של המבנה. ואולם, אנשי המרכז למוסיקה עשו דין לעצמם והרכיבו וילון אחר, ארוך במיוחד ואשר שוליו משתרכים על הקרקע באופן המסכן את הסובבים במקום. על-מנת למנוע את הסיכונים שנוצרו גזרה האדריכלית, לטענתה בהסכמה, את שולי הוילון, הא ותו לא. בבחנו את טענות הצדדים ועדויתיהם קיבל ביהמ"ש את גרסת האדריכלית.
האדריכלית, מצדה, לא הסתפקה בדחיית הטענות נגדה אלא אף הגישה תביעה נגדית כנגד המרכז בדין פגיעה בזכותה המוסרית כיוצרת, וזאת, בעצם הצבת הוילון בניגוד לדעתה. לטענת האדריכלית, עיצובו הפנימי של המבנה מהווה חלק מהיצירה האדריכלית שיצרה. בין זכויותיה כיוצרת, מנויה אף הזכות המוסרית הכוללת, בין היתר, את זכות היוצר כי "לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר" [סעיף 46(2) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007].
לטענת האדריכלית, הצבת וילון אשר לדבריה פוגע ב"מערכת האורגנית הוליסטית" שעיצבה מהווה הפרה של זכותה המוסרית ומשכך, על הפוגעת לפצות אותה. עוד טענה האדריכלית כי זכותה המוסרית הופרה באופנים נוספים ובכללם התקנת עגלת קפה במבואת המבנה, תליית צילומים למכירה ופוסטרים על קירותיו והתקנת גגון בחזית הבניין, מרכיבים אשר אינם הולמים את ה"תפיסה ההוליסטית" של הבניין.
ואכן, אין חולק על כך שחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2008 מונה בין היצירות הכלולות בקבוצה היצירה האומנותית את היצירה האדריכלית. בסעיף 1 לחוק מוגדרת יצירה אדריכלית כ:
"בניין או מבנה אחר וכן מודל לבניין או למבנה כאמור".
ע"פ עקרונות דיני זכויות היוצרים ופסיקת בתי המשפט במהלך השנים תינתן ההגנה למבנה שיש בו מידה מינימלית של יצירתיות ומקוריות, ביחס למבנים אחרים. ביחס למבנה כזה, קבע בעבר בימ"ש השלום כי :
"זכותו של האמן-האדריכל לקבוע את צורתה הסופית של היצירה וזכותו שהיצירה תישמר כפי שיצר וקבע אותה, מהווה חלק מרכזי מזכותו המוסרית" [ראו תא (ת"א) 19352/02 אדריכל מוססקו נ' עיריית עפולה, (25.7.2005)].
על כן, ככל שאכן נעשית פגיעה במבנה עצמו או במודל שלו, הרי שמדובר בפגיעה בזכות המוסרית אשר עלולה לחייב את הפוגע בתשלום פיצויים למתכנן הבניין, וזאת, גם אם הפוגע הינו מי שאוחז כעת בבניין , כדין!
יתרה מכך, מפסיקת ביהמ"ש בפרשה זו עולה כי המבנה המוגן בזכות יוצרים אינו רק המעטפת הפיזית אלא גם תכולתו המעוצבת של המבנה, ככל שהיא אכן פרי עיצוב של גורם מתכנן. על כן, ככל שביהמ"ש יתרשם כי הצבת מרכיב מסוים במבנה או הסרה של מרכיב קיים פוגעת בעיצוב המקורי, הרי שהדבר עלול להיחשב לפגיעה בזכות המוסרית של המעצבת ולחייב את המחזיק במבנה בתשלום פיצויים ובהשבת המצב לקדמותו. בבבחנו את הצבת הווילון במרכז המוסיקה קבע לבסוף כבוד השופט מרדכי בן חיים: כי:
"נחה דעתי כי תצורת הוילון, מיקומו האסטרטגי במבנה והתקנתו המרושלת עולים כדי שינוי משמעותי הפוגע במאפיינים היצירתיים של המבנה".
בד בבד, דחה השופט בן חיים את טענות האדריכלית ביחס להפרות האחרות (עגלת קפה, תמונות וכו'), וזאת, כיון שלא הוכח בפניו כי אלו אכן נעשו, ואף לו נעשו, הרי שכיון שהאדריכלית נמנעה מלנקוט פעולות נגד בזמן אמת היא מנועה מלעשות זאת כעת. מכל מקום, ביהמ"ש לא שלל את האפשרות שאף הצבת עגלת קפה או תליית תמונות יהוו הפרות הזכות המוסרית של האדריכל, ולו בנסיבות מסוימות!
לסיכום:
ראוי כי כל אחד מאיתנו יהיה מודע לכך שאף בעלות פיזית בנכס מסוים אין פירושה, בהכרח, יכולת בלתי מוגבלת לבצע שינויים עיצוביים בנכס.
אדרבה, ככל שמדובר בנכס מעוצב ומיוחד הרי שגובר הסיכון בפני חשיפה משפטית לתביעה מצד המתכנן. ככל שמדובר בשינוי במבנה עצמו ו/או בחזותו החיצונית, הסיכון אף גדול יותר.
לדעתי, ניתן להתגבר על חששות אלו בהסדרת היחסים בין המזמין לאדריכל באמצעות חוזה המנוסח באופן מקצועי ע"י עו"ד הבקיא בדיני זכויות יוצרים ובמהמורות העלולות להיווצר בסיטואציות כעין אלו. חוזה שכזה יכול, לטעמי, לחסוך מחלוקות מיותרות בהמשך ובלבד שיכלול הסכמות ברורות לשני הצדדים.
בכך, אימץ ביהמ"ש פרשנות מרחיבה למונח "יצירה אדריכלית" , אחת מסוגי היצירות הנהנות מהגנת זכות היוצרים, ע"פ חוק.
ראשיתם של דברים בתביעה שהגיש המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל בת"א כנגד האדריכלית נילי פורטוגלי, מי שתכננה מחדש את המבנה בו שוכן המרכז למוסיקה ואשר שימש בעבר כבית מגורים. לטענת המרכז למוסיקה, חיבלה האדריכלית בוילון שהותקן בחלקו הפנימי של המבנה, וזאת, כיון שהוצב שלא על דעתה ומכיון שראתה בו מרכיב הפוגע במבנה הכולל כפי שעוצב על-ידיה.
האדריכלית, מצדה, אכן טענה כי הוילון שהתקינו אנשי המרכז מהווה נטע זר במבנה שעוצב על-ידיה והמהווה "מערכת אורגנית הוליסטית " ו"מערכת המשכית ודינמית אחת", כלשונה. אכן, בשלב כלשהו נוצר צורך בהתקנת וילון שיחצוץ בין מתחמים שונים בבניין ולטענת האדריכלית, היא אף עיצבה וילון מתאים שיהלום את התפיסה התכנונית של המבנה. ואולם, אנשי המרכז למוסיקה עשו דין לעצמם והרכיבו וילון אחר, ארוך במיוחד ואשר שוליו משתרכים על הקרקע באופן המסכן את הסובבים במקום. על-מנת למנוע את הסיכונים שנוצרו גזרה האדריכלית, לטענתה בהסכמה, את שולי הוילון, הא ותו לא. בבחנו את טענות הצדדים ועדויתיהם קיבל ביהמ"ש את גרסת האדריכלית.
האדריכלית, מצדה, לא הסתפקה בדחיית הטענות נגדה אלא אף הגישה תביעה נגדית כנגד המרכז בדין פגיעה בזכותה המוסרית כיוצרת, וזאת, בעצם הצבת הוילון בניגוד לדעתה. לטענת האדריכלית, עיצובו הפנימי של המבנה מהווה חלק מהיצירה האדריכלית שיצרה. בין זכויותיה כיוצרת, מנויה אף הזכות המוסרית הכוללת, בין היתר, את זכות היוצר כי "לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר" [סעיף 46(2) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007].
לטענת האדריכלית, הצבת וילון אשר לדבריה פוגע ב"מערכת האורגנית הוליסטית" שעיצבה מהווה הפרה של זכותה המוסרית ומשכך, על הפוגעת לפצות אותה. עוד טענה האדריכלית כי זכותה המוסרית הופרה באופנים נוספים ובכללם התקנת עגלת קפה במבואת המבנה, תליית צילומים למכירה ופוסטרים על קירותיו והתקנת גגון בחזית הבניין, מרכיבים אשר אינם הולמים את ה"תפיסה ההוליסטית" של הבניין.
ואכן, אין חולק על כך שחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2008 מונה בין היצירות הכלולות בקבוצה היצירה האומנותית את היצירה האדריכלית. בסעיף 1 לחוק מוגדרת יצירה אדריכלית כ:
"בניין או מבנה אחר וכן מודל לבניין או למבנה כאמור".
ע"פ עקרונות דיני זכויות היוצרים ופסיקת בתי המשפט במהלך השנים תינתן ההגנה למבנה שיש בו מידה מינימלית של יצירתיות ומקוריות, ביחס למבנים אחרים. ביחס למבנה כזה, קבע בעבר בימ"ש השלום כי :
"זכותו של האמן-האדריכל לקבוע את צורתה הסופית של היצירה וזכותו שהיצירה תישמר כפי שיצר וקבע אותה, מהווה חלק מרכזי מזכותו המוסרית" [ראו תא (ת"א) 19352/02 אדריכל מוססקו נ' עיריית עפולה, (25.7.2005)].
על כן, ככל שאכן נעשית פגיעה במבנה עצמו או במודל שלו, הרי שמדובר בפגיעה בזכות המוסרית אשר עלולה לחייב את הפוגע בתשלום פיצויים למתכנן הבניין, וזאת, גם אם הפוגע הינו מי שאוחז כעת בבניין , כדין!
יתרה מכך, מפסיקת ביהמ"ש בפרשה זו עולה כי המבנה המוגן בזכות יוצרים אינו רק המעטפת הפיזית אלא גם תכולתו המעוצבת של המבנה, ככל שהיא אכן פרי עיצוב של גורם מתכנן. על כן, ככל שביהמ"ש יתרשם כי הצבת מרכיב מסוים במבנה או הסרה של מרכיב קיים פוגעת בעיצוב המקורי, הרי שהדבר עלול להיחשב לפגיעה בזכות המוסרית של המעצבת ולחייב את המחזיק במבנה בתשלום פיצויים ובהשבת המצב לקדמותו. בבבחנו את הצבת הווילון במרכז המוסיקה קבע לבסוף כבוד השופט מרדכי בן חיים: כי:
"נחה דעתי כי תצורת הוילון, מיקומו האסטרטגי במבנה והתקנתו המרושלת עולים כדי שינוי משמעותי הפוגע במאפיינים היצירתיים של המבנה".
בד בבד, דחה השופט בן חיים את טענות האדריכלית ביחס להפרות האחרות (עגלת קפה, תמונות וכו'), וזאת, כיון שלא הוכח בפניו כי אלו אכן נעשו, ואף לו נעשו, הרי שכיון שהאדריכלית נמנעה מלנקוט פעולות נגד בזמן אמת היא מנועה מלעשות זאת כעת. מכל מקום, ביהמ"ש לא שלל את האפשרות שאף הצבת עגלת קפה או תליית תמונות יהוו הפרות הזכות המוסרית של האדריכל, ולו בנסיבות מסוימות!
לסיכום:
ראוי כי כל אחד מאיתנו יהיה מודע לכך שאף בעלות פיזית בנכס מסוים אין פירושה, בהכרח, יכולת בלתי מוגבלת לבצע שינויים עיצוביים בנכס.
אדרבה, ככל שמדובר בנכס מעוצב ומיוחד הרי שגובר הסיכון בפני חשיפה משפטית לתביעה מצד המתכנן. ככל שמדובר בשינוי במבנה עצמו ו/או בחזותו החיצונית, הסיכון אף גדול יותר.
לדעתי, ניתן להתגבר על חששות אלו בהסדרת היחסים בין המזמין לאדריכל באמצעות חוזה המנוסח באופן מקצועי ע"י עו"ד הבקיא בדיני זכויות יוצרים ובמהמורות העלולות להיווצר בסיטואציות כעין אלו. חוזה שכזה יכול, לטעמי, לחסוך מחלוקות מיותרות בהמשך ובלבד שיכלול הסכמות ברורות לשני הצדדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה