הבוקר הלכה לעולמה השרה וחברת הכנסת לשעבר שולמית אלוני ז"ל. אשה רבת פעלים אשר יש שדרשו את פעלה לשבח ויש שדרשו אותו לגנאי.
דווקא כעת מצאתי לנכון להעלות בבלוג דברים שאמרה אלוני על דוכן הכנסת בשנת 1967, במהלך הדיון על חקיקת חוק השומרים. המדובר בחוק שמטרתו הייתה להסדיר את אחריותם של שומרים על הנכס עליו שמרו, למשל במקרה שאבד או ניזוק תחת ידם.
מי שבקיא ולו במעט בנבכי המשפט העברי יודע כי נושא אחריות השומרים קיבל בו מקום מרכזי. הסוגיות התלמודיות העוסקות בדיני השומרים והמצויות בעיקרן במסכת בבא מציעא, נלמדות בעיון רב בישיבות מזה דורות. הבסיס לדינים אלו, נמצא בפרשת משפטים אותה קוראים השבת בבתי הכנסת כפרשת השבוע.
והנה בבוא הכנסת לחוקק חוק שומרים ישראלי מודרני הוחלט בתחילה לכנותו "חוק שמירת נכסים". חלק מחברי הכנסת התנגדו לשם זה וסברו שמן הראוי לקרוא לחוק "חוק השומרים" וליצור בכך רצף היסטורי מסוים בין הדין העברי הקלאסי לחקיקת הכנסת. שולמית אלוני הייתה בין המצדדות בכך. אלו הדברים שאמרה בעניין על דוכן הכנסת:
"כשהתחלנו לעסוק בחוק זה בוועדה, חוק שהוא למעשה הפיכתה או תרגומה של המג'לה ושל הוראות אחרות לקודכס ישראלי על יסוד המשפט העברי, לא הבינותי במה עוסקים כשדובר ב'שמירת נכסים', עד אשר ראיתי את הסעיפים. והנה מסתבר לי כי המדובר ב'הלכות שומרים' כפי שלמדנו בבית הספר הן בתנ"ך והן בגמרא. ומובן שזו הייתה האסוציאציה הראשונה בשעה שעברתי על החומר. שאלתי לתומי על שום מה אין קוראים לחוק זה 'חוק השומרים' אלא 'חוק שמירת נכסים'. אמרו לי שאמנם ההצעה המקורית הייתה לקרוא לו 'חוק השומרים' אבל אז התעוררה אצל אנשים רבים אסוציאציה של 'השומר' בגליל, 'השומר הצעיר' ושומרים אחרים שכבודם במקומם מונח.
נדמה לי כי דווקא העובדה שבשעה שדנים בחוק העברי אשר עוסק בשמירת נכסים, וכולו בנוי על ארבעה שומרים שבמקרא, והאסוציאציה איננה נמשכת לאותם דיני שומרים - עובדה זו דווקא מעוררת הרהור רציני אם הכנסת נהגה נכון עד עכשיו - ולפנינו עוד שנים רבות מאוד - בכך שניתקה מילים, סמלים, מושגים וקשרים אסוציאטיביים אשר יכולים ליצור זיקה למורשת, לעבר, לערכי תרבות, בייחוד תחום שאנחנו כל כך גאים בו, שהרי מבחינת התחיקה הסוציאלית עמנו הוא שנתן את היסוד למחשבה המערבית בתחום זה.
עבדתי בהוראה מספר שנים וחבל היה לי כמורה ששעה שנתקבל בכנסת חוק הגנת השכר, לא קראו לו חוק למניעת הלנת שכר, כדי שהמורה שעה שהיא מלמדת את הפסוק "לא תלין פעולת שכיר" תוכל להמחיש את הדברים ולומר דין זה שנתקבל בתורה הנה קיים היום. זוהי משמעותה של רציפות, כך יוצרים קשר אסוציאטיבי שהוא חושב ומחנך. זוהי אולי הרציפות הטובה ביותר והמאחדת את כולנו ובצדה אין שום הוראות של כפייה דתית או כפייה לאומית, מפני שהבסיס האתי והמשפטי הזה הוא בסיס לחשיבה מודרנית בכלל בתחום המשפטי, ואין להתבייש ואין להתכחש לעובדה שמקורו באותו יסוד שעם ישראל יצר בתקופה שיצר את תורתו. באותה מידה חרה לי כאשר נתקבל חוק פיצויי פיטורים, שמקורו למעשה בפסוק "לא תשלחנו ריקם, הענק תעניק לו" - שהרי המילה מענק חייבת הייתה להישמר בשם החוק. חבל לי שמורה בבית הספר לא יכולה הייתה להצביע על הקשר האסוציאטיבי בין חוק זה לבין פסוק זה. ולא רק מורה בבית הספר - גם באוניברסיטה רבים אינם יודעים על זיקת הגומלין בין השניים. אני רוצה שילדי, שעה שלומדים זאת, ידעו שאין זו מצווה מהתנ"ך שאין לה חיוב, אלא שיש לה קשר עם המציאות היומיומית בישראל".
ח"כ שולמית אלוני על בימת הכנסת. אי שם בשנות הששים. לא נגענו.
יהיו הדברים (שהובאו בספרו של פרופ' מנחם אלון, המשפט העברי, כרך ג' ע' 1421-1422) לזכרה.
