בסעיף 13(5) בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 נקבע כי:
"פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר
בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או
בהחלטתם, או פירסום כאמור על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי
דיון כאמור", לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי.
משמעות הדבר היא כי דברים הנאמרים באולם בית המשפט במסגרת הדיון או
נכתבים בכתבי טענות הצדדים – אינם יכולים לשמש בסיס לתביעת לשון הרע. מטרת הוראה
זו היא לאפשר לאזרח להביא את טענותיו בפני בית המשפט מבלי שיחשוש מתביעת לשון הרע.
עם השנים הרחיבו בתי המשפט את ההגנה, בפסיקתם, וקבעו שהיא חלה אף על
פרסום של הליכים טרום משפטיים המתקיימים בין הצדדים טרם הגיעם לבית המשפט – כגון:
מכתבי התראה הנשלחים בין הצדדים טרם הגשת תביעה. זאת, בתנאי "שקיים
קשר ברור לסכסוך משפטי קיים ולהליך קונקרטי שנפתח לבסוף עם הטענות שעלו במכתב"
[רע"א 43/11 הרם נ' זקס (28.8.2011)] ואף אם בסופו של יום
לא נתפתח הליך בבית המשפט [ת.א. 37610-06-18 וילקומיר נ' גופמן (16.2.2019)].
ואולם, בפסק-דין שניתנה לאחרונה על ידי כבוד השופט רפי ארניה מבית משפט השלום בראשל"צ [ת"א 21219-11-19 בוכניק ואח' נ' דבש (10.11.2022)] נקבע כי ההגנה אינה חלה על פרסום של מכתב התראה משפטי ברשתות החברתיות, באשר פרסום שכזה אינו משרת את מטרת ההליך המשפטי אלא משרת מטרות אחרות.
במקרה שנדון במסגרת הליך זה שלחה הנתבעת לתובעים מכתב התראה טרם הגשת תביעה לפינוי מושכר בגדרו הואשמו התובעים בהתנהלות אלימה העולה לכדי עבירות פליליות.
השולחת העלתה את המכתב לפרופיל האישי שלה ברשת אינסטגרם ומשם הוא עשה
דרכו אף לפרופיל המקביל ברשת פייסבוק – ונחשף בפני העוקבים ו – 1974 החברים של
הנתבעת בפייסבוק, הגם שבודדים מהם, כ – 6 – 7, "זיכו" את הפרסום ב"לייק".
בית המשפט אף חייב את הנתבעת בתשלום פיצויים והוצאות משפט לתובעים בסך כולל של 28,000
ש"ח.
עוד נציין כי הנתבעת זכתה בתביעה שהגישה נגד התובעים בגין נזקים שלטענתה
נגרמו למושכר שבבעלותה, ואף זכתה בפיצוי 13,364 ש"ח, ואולם היד הקלה על הסמארטפון
ופרסום הטענות לעיני כל ברשתות החברתיות, בפרט באופן בו פורטו במכתב ההתראה, שינתה
את מאזן החבויות בין הצדדים והביאה את הנתבעת לסיים את הפרשה בהפסד כספי משמעותי,
במקום ברווח.
