לעתים קרובות אני נשאל ע"י בעלי אתרי אינטרנט
"כמה שניות מותר לי לקחת מסרט?" ולעשות בו שימוש באתר שלי מבלי להיחשב למפר זכות יוצרים.
המהדרים והמדקדקים שבהם אף באים עם הנחת מוצא אשר מקורה עלום ולפיה "האם
זה נכון שמותר להעתיק עד 30 שניות מקליפ?"
אז זהו, כנראה שלא. בישראל אין כל היתר גורף לעשות שימוש בחלק כמותי מסוים של יצירה ללא רשות, וספק אם אי פעם יהיה. כיון שהמשפט הוא עדיין לא מתמטיקה קיים קושי מובנה לכמת בשניות פעולה של הפרה , וודאי שלא ניתן לקבוע כי 29 שניות של העתקה זה בסדר, תמיד, אבל 30 כבר לא.
מה כן אפשר לומר?
ככלל, מקנה חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 לבעל זכות היוצרים ביצירה את הזכות הבלעדית לעשות "ביצירה או בחלק מהותי ממנה" שורה ארוכה של פעולות, כדוגמת העתקה של היצירה, פרסומה, שידורה וכיו"ב. עשיית פעולה מפעולות אלו ע"י גורם אחר ושלא בהרשאת בעל זכות היוצרים מהווה הפרה של זכות היוצר ועלולה לעלות למפר בהליך משפטי וחיוב בפיצוי כספי משמעותי (ככל שלא מדובר ב"שימוש הוגן "או שימוש מותר אחר המוגדר בחוק, שימושים אשר קצרה היריעה מלהתייחס אליהם במאמר זה).
מלשון החוק משתמע לכאורה כי ככל שהשימוש
נעשה בחלק לא מהותי מהיצירה הוא אינו מהווה הפרת זכות יוצרים. ואולם, החוק אינו מגדיר היכן
עובר הגבול בין חלק מהותי ביצירה לחלק לא מהותי ממנה, ומותיר את המשתמש תחת סיכון לא מוגדר.
ככל שמדובר ביוצרים ובבעלי הזכויות הרי שמטבע
הדברים, גבול כזה לא קיים. כך למשל, במדור "משתמשי מוסיקה - שאלות נפוצות" שבאתר האינטרנט של
ארגון היוצרים אקו"ם, במענה לשאלה "אחרי כמה שניות יש לדווח אקום על יצירה?" מובאת תשובה
החלטית וברורה:
"חובה לדווח על כל יצירה החל מהשנייה הראשונה, כל שנייה = כסף ליוצר".
מנגד , יטענו משתמשים רבים כי שנייה אחת משיר או מסרט אינה חלק מהותי ממנו. חלקם יוסיפו יטענו כך אף ביחס לשתי שניות, שלוש שניות ואולי גם 30 או אפילו שעתיים, שהרי מנקודת מבטם של משתמשים רבים "זו רק שנייה", או שתיים או שלוש או שלושים. או שעתיים. מה הביג דיל.
בפועל וככל שטענות על שימוש אסור בקטע קצרצר מגיעות לדיון בפני בית משפט, בודק ביהמ"ש את העניין לאור מספר פרמטרים כאשר אורך הקטע הינו רק אחד מהם. לכן, עקרונית, לא ניתן לקבוע 'גבול שניות' שיהא הגבול של האסור והמותר. משמעות העניין מבחינת המשתמש היא שגם קטע קצר ביותר עלול להיראות בעיני ביהמ"ש בסופו של יום ולאחר ניתוח ובחינה כוללים כחלק מהותי מהיצירה – והשימוש בו כהפרת זכויות היוצרים בה.
לטעמי, לא ניתן ואף לא רצוי לקבע באופן מוחלט גבול כמותי שיחשב תמיד ל"חלק מהותי" מיצירה. אופיין של יצירות שונה מאחת לחברתה. לעתים צליל בודד יהווה מרכיב משמעותי ביצירה ופעמים אחרות הוא יהווה מרכיב טריוויאלי וזניח. קביעה שתתיר באופן גורף לעשות שימוש בקטע בעל אורך מסוים תגביר את הוודאות המשפטית של המשתמשים מן היישוב, אך עלולה ,לדעתי ,להביא להכרעות "מתמטיות" לא צודקות במקרים רבים.
לסיום הדברים נזכיר הערה מעניינת אותה העירו פרופ' מיכאל בירנהק וד"ר גיא פסח בפתח דבר לספר המאלף "יוצרים זכויות – קריאות בזכות יוצרים", בעריכתם (הוצאת 'נבו', 2009). בירנהק ופסח מעידים על עצמם כי "לא אחת אנו שומעים ממשתמשים שונים כי "מותר להעתיק על עשרה אחוז מיצירה" או כי
"מותר להשתמש בשלושים שניות מסרט" ללא רשות. מבחינה משפטית, בישראל, אלה הן 'אגדות אורבניות', אולם נורמות אלו עשויות לחלחל לתוך המשפט מתוקף תפקידן ביצירת ציפיותיהם של הצדדים. למשל, בעל זכויות ששבוי גם הוא בנורמה חברתית כזו לא ימהר לתבוע את מי שהשתמש בעשרים שניות מסרטו ללא רשות".
האם אכן קיימים בעלי זכויות השבויים בנורמה חברתית זו ולא ימהרו לתבוע את מי שהשתמש בקטע קצרצר מיצירה? כשלעצמי, אני מסופק בכך.
מכל מקום, מהכתוב באתר אקו"ם נראה שהארגון וחבריו ממש לא שבויים בקונספציה זו.
אז זהו, כנראה שלא. בישראל אין כל היתר גורף לעשות שימוש בחלק כמותי מסוים של יצירה ללא רשות, וספק אם אי פעם יהיה. כיון שהמשפט הוא עדיין לא מתמטיקה קיים קושי מובנה לכמת בשניות פעולה של הפרה , וודאי שלא ניתן לקבוע כי 29 שניות של העתקה זה בסדר, תמיד, אבל 30 כבר לא.
מה כן אפשר לומר?
ככלל, מקנה חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 לבעל זכות היוצרים ביצירה את הזכות הבלעדית לעשות "ביצירה או בחלק מהותי ממנה" שורה ארוכה של פעולות, כדוגמת העתקה של היצירה, פרסומה, שידורה וכיו"ב. עשיית פעולה מפעולות אלו ע"י גורם אחר ושלא בהרשאת בעל זכות היוצרים מהווה הפרה של זכות היוצר ועלולה לעלות למפר בהליך משפטי וחיוב בפיצוי כספי משמעותי (ככל שלא מדובר ב"שימוש הוגן "או שימוש מותר אחר המוגדר בחוק, שימושים אשר קצרה היריעה מלהתייחס אליהם במאמר זה).
"חובה לדווח על כל יצירה החל מהשנייה הראשונה, כל שנייה = כסף ליוצר".
מנגד , יטענו משתמשים רבים כי שנייה אחת משיר או מסרט אינה חלק מהותי ממנו. חלקם יוסיפו יטענו כך אף ביחס לשתי שניות, שלוש שניות ואולי גם 30 או אפילו שעתיים, שהרי מנקודת מבטם של משתמשים רבים "זו רק שנייה", או שתיים או שלוש או שלושים. או שעתיים. מה הביג דיל.
בפועל וככל שטענות על שימוש אסור בקטע קצרצר מגיעות לדיון בפני בית משפט, בודק ביהמ"ש את העניין לאור מספר פרמטרים כאשר אורך הקטע הינו רק אחד מהם. לכן, עקרונית, לא ניתן לקבוע 'גבול שניות' שיהא הגבול של האסור והמותר. משמעות העניין מבחינת המשתמש היא שגם קטע קצר ביותר עלול להיראות בעיני ביהמ"ש בסופו של יום ולאחר ניתוח ובחינה כוללים כחלק מהותי מהיצירה – והשימוש בו כהפרת זכויות היוצרים בה.
לטעמי, לא ניתן ואף לא רצוי לקבע באופן מוחלט גבול כמותי שיחשב תמיד ל"חלק מהותי" מיצירה. אופיין של יצירות שונה מאחת לחברתה. לעתים צליל בודד יהווה מרכיב משמעותי ביצירה ופעמים אחרות הוא יהווה מרכיב טריוויאלי וזניח. קביעה שתתיר באופן גורף לעשות שימוש בקטע בעל אורך מסוים תגביר את הוודאות המשפטית של המשתמשים מן היישוב, אך עלולה ,לדעתי ,להביא להכרעות "מתמטיות" לא צודקות במקרים רבים.
לסיום הדברים נזכיר הערה מעניינת אותה העירו פרופ' מיכאל בירנהק וד"ר גיא פסח בפתח דבר לספר המאלף "יוצרים זכויות – קריאות בזכות יוצרים", בעריכתם (הוצאת 'נבו', 2009). בירנהק ופסח מעידים על עצמם כי "לא אחת אנו שומעים ממשתמשים שונים כי "מותר להעתיק על עשרה אחוז מיצירה" או כי
"מותר להשתמש בשלושים שניות מסרט" ללא רשות. מבחינה משפטית, בישראל, אלה הן 'אגדות אורבניות', אולם נורמות אלו עשויות לחלחל לתוך המשפט מתוקף תפקידן ביצירת ציפיותיהם של הצדדים. למשל, בעל זכויות ששבוי גם הוא בנורמה חברתית כזו לא ימהר לתבוע את מי שהשתמש בעשרים שניות מסרטו ללא רשות".
האם אכן קיימים בעלי זכויות השבויים בנורמה חברתית זו ולא ימהרו לתבוע את מי שהשתמש בקטע קצרצר מיצירה? כשלעצמי, אני מסופק בכך.
מכל מקום, מהכתוב באתר אקו"ם נראה שהארגון וחבריו ממש לא שבויים בקונספציה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה