שאלה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום [ע"א (מחוזי חיפה) 22136-09-20 בוירסקי נ' יסקרוביץ' ואח', פסק דינה של כבוד השופטת העמיתה שושנה שטמר (21.2.2021)].
בסעיפים 1 ו -2(3) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 נקבע כי "צילום אדם ברשות היחיד" מהווה פגיעה בפרטיות.
הזכות לפרטיות אף הוכרה במשפט הישראלי כזכות יסוד ולימים עוגנה בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. משמעות הדברים היא שלא ניתן לפגוע בזכות זו אלא: "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש" [סע' 8 לחוק היסוד].
הורתו של הליך זה בתביעה שהגיש התובע, עו"ד במקצועו, כנגד ועד בניין המשרדים בו פעל משרדו וכנגד אחת מחברות הועד ובעקבות הצבת מצלמות בחדר הכיורים הסמוך לתאי השירותים המשמשים את דיירי הבניין ומבקריו (בתביעה המקורית נטענו על ידי התובע עילות תביעה נוספות). במסגרת ההליך נטען על ידי התובע כי התקנת המצלמות מהווה עוולה של פגיעה בפרטיות וכי המקום מהווה "רשות היחיד" מאחר ואדם מסדר לעתים את גופו ולבושו אל מול המראה בחדר הכיורים וכיוצא באלו פעולות.
מנגד נטען על ידי הנתבעים כי המצלמות הותקנו בחדר הכיורים מאחר ואנשים נהגו במקום בוונדליזם וזיהמו אותו באופן קשה, עד שהועד התקשה למצוא עוזר/ת שינקה את המקום. הנתבעים אף טענו כי נתלה שלט המיידע את המשתמשים במקום כי הותקנו בו מצלמות וכי למעשה המצלמות לא הופעלו מעולם אלא הוצבו לצורך הרתעה בלבד.
בפסק הדין נדרש בית המשפט לשאלה האם חדר הכיורים הסמוך לתאי השירותים מהווה "רשות היחיד", אשר צילומו של אדם בה מהווה פגיעה בפרטיות.
בדבריו הדגיש בית המשפט את העקרון שנקבע בפסיקות בית המשפט העליון כי הזכות לפרטיות היא זכותו של אדם ולא זכותו של מקום. משכך יש לבחון את היות מקום מסוים בגדר "רשות היחיד", על פי קריטריון דינאמי של ציפייה לגיטימית של לפרטיות ולא על פי קריטריון סטטי התוחם את רשות היחיד על פי מעמדו המשפטי של הנכס.
אין חולק על כך כי בתאי השירותים עצמם קיימת ציפייה לגיטימית של אדם לפרטיות. ואולם מה לגבי חדר הכיורים הסמוך עליהם? ביחס לכך נקבע על ידי בית המשפט כי:
"דעתי היא כי חדר הכיורים הוא מקום שבו אדם מצפה לפרטיות ולכך שאחר לא יחזה בו: הקרבה לתא השירותים עושה את גם את חדר הכיורים למקום אינטימי: קורה שאדם שוכח לנעול את הדלת והיא נפתחת על ידי אחר; אדם יוצא מחדר השירותים, מיישר ומסדר בגדיו, רוחץ ידיו, מסתכל בראי, מסרק שערו, מנגב פניו, לעתים מחליף חולצה, נשים נוהגות להיטיב איפורם, קורה גם שאדם שחש ברע ימהר ליחידת השירותים על מנת להקיא או לרחוץ פניו: כל אלו פעולות שאדם עושה משום שהוא מצפה לפרטיות".
באשר לטענת הנתבעים כי הצבת המצלמות נעשתה לטובת עניין ציבורי של ניקיון המקום קבע בית המשפט ישנם אמצעים מידתיים אחרים אשר באמצעותם ניתן להגשים מטרה זו כדוגמת ניקוי המקום לעתים קרובות במהלך היום, הצבת שילוט או גביית סכום קטן מהדיירים לטובת הבטחת ניקיון רציף של המקום.
יחד עם זאת, בית המשפט לא שלל להתיר התקנת מצלמות למטרה של בטחון ובטיחות, "כגון שיש חשש כי אדם הפוגע מינית נכנס מדי פעם לחדר הכיורים ופועל בתוכם".
לאור זאת הורה בית המשפט לנתבעים להסיר את המצלמות. ואולם לאור טענת הנתבעים כי המצלמות לא הופעלו מעולם ומאחר והתובע נמנע מלדרוש את הסרת המצלמות טרם הגשת התביעה, נמנע בית המשפט מלפסוק לטובתו פיצוי כספי.
האמור בבלוג זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו הלכה למעשה. אין ולא יהיו בין הכותב בבלוג ובין הקורא יחסי עו"ד-לקוח.
