מהו סימן מאשר?
בסעיף 1 לפקודת
סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב – 1972 מוגדר 'סימן מאשר' כ:
"סימן
המיועד לשמש בידי אדם, שאינו מנהל עסק, לאישור מקורם של טובין פלונים שיש לו ענין בהם,
מרכיביהם, דרכי ייצורם, איכותם או תכונה אחרת מתכונותיהם, או לאישור טיבו, איכותו או
סוגו של שירות פלוני שיש לו ענין בו".
כלומר, בקצרה,
המדובר בסימן המיועד לשימוש של אדם שאינו מנהל עסק, כשמטרת הסימן היא לסמן תכונות
מסוימות או איכות מיוחדת של מוצר או שירות מסוימים.
דוגמאות לסימנים מאשרים שנרשמו בפנקס
כך למשל, נרשמו בעבר בישראל סימנים מאשרים
בבעלות גופי כשרות כ- OU או
בד"צ העדה החרדית, הסימן של made in Israel
בבעלות משרד המסחר והתעשיה (כתוארו אז) והסימן המאשר ISO של מכון התקנים.
איך רושמים סימן מאשר?
על פי סעיף 14(א) לפקודת סימני מסחר,
רשאי רשם סימני המסחר לרשום סימן מאשר, אם הוא שוכנע שיש ביכולתו של בעל
הסימן לקיים את התכונות שאותו סימן מיועד לסמנן. על מנת לרשום סימן מאשר יש
להגיש בקשה לרישום סימני המסחר למחלקת סימני המסחר וככל שנמצא כי הסימן
המבוקש והמבקש עומדים בדרישות החוק, ירשם הסימן במרשם סימני המסחר.
רישום סימן מאשר אינו מותנה בקיומו של אופי מבחין
בניגוד לסימן מסחר רגיל אשר רישומו מותנה בכך
שיש בסימן בכדי להבחין בין המוצר של מבקש הסימן למוצרים מתחרים, הרי שבהתאם לסעיף
14(ב) לפקודה, ניתן לרשום כסימן מאשר אף סימן שאינו בעל אופי מבחין.
הבדל זה נובע מהעובדה כי מטרתו של סימן מאשר, בניגוד לסימן מסחר רגיל, אינה להבדיל
בין מוצר או שירות של בעל הסימן לבין מוצריהם של אחרים.
העברת בעלות בסימן מאשר – בכפוף
לאישור הרשם
יחד עם זאת, בניגוד לסימן מסחר רגיל אותו
רשאי הבעלים להעביר לגורם אחר ללא צורך באישור הרשם (אם כי בכפוף לרישום העברת
הבעלות במרשם סימני המסחר), לא ניתן להעביר את הבעלות בסימן מאשר ללא
אישור רשם סימני המסחר. אישור זה נדרש על מנת להבטיח כי הגורם אליו מועבר הסימן
ימשיך לעשות בו שימוש כסימן מאשר ולא כסימן מסחר רגיל.
