ככלל יש להגיש תביעה משפטית בבית משפט המצוי במחוז שבו מקום עסקו או מגוריו של הנתבע או במקום בו נעשה המעשה או המחדל מושא התביעה.
לכלל זה חריגים שונים. כך
למשל, ביחס לתביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט, נקבע בתקנה 7(ב)
לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כי:
"כתב תביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט יוגש לבית המשפט
שבמחוז שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או התובע; הגיש עוסק
כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 תביעה כאמור, תוגש התביעה במקום עסקו
או במקום מגוריו של הנתבע בלבד".
כלומר, תובע העומד להגיש תביעה
בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט, כדוגמת תביעה בגין הפרת זכות יוצרים, רשאי להגיש
את התביעה אף במקום מגוריו או עסקו שלו, התובע, או, כבמקרה ה"רגיל",
במקום מגוריו או במקום עסקו של הנתבע.
ואולם, ככל שמדובר בתביעה של "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן,
כלומר, "מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן",
מחויב העסוק להגיש את התביעה במקום מגוריו או במקום עסקו של הנתבע, הלקוח, גם בסיס
התביעה הוא בשל סחר באינטרנט.
ההיגיון העומד מאחורי ההסדר השונה הוא קיומו של חוסר איזון מובנה במערכת היחסים בין העוסק החזק לצרכן החלש, אשר אחת הדרכים לצמצם אותו היא הענקת הגנות יתר לצרכן, למשל, על דרך השתת חובה על העוסק להגיש את התביעה בסמוך מקום מגוריו או עסקו של הצרכן.
ואולם, ספק אם רציונל זה חל מקום בו גורם שהוא "עוסק"
מעוניין להגיש תביעה כנגד גורם אחר, שלא בזיקה לעסקה צרכנית שנעשתה בין הצדדים. כך
למשל, במקרה בו אדם מן היישוב עשה שימוש מפר בתמונות שפורסמו על ידי עוסק, באתר
האינטרנט של עסקו. מצד אחד, מדובר בתביעה של עוסק. מצד שני, אין המדובר בתביעה שהורתה
בעסקה צרכנית בין הצדדים אלא בהפרת זכות היוצרים של העוסק.
בהחלטה מעניינת שניתנה לאחרונה על ידי כב' הרשמת הבכירה זהבית אלדר מבית משפט השלום בפתח תקוה, ביחס לתביעה בנסיבות אלו נקבע כי התובע, העוסק, רשאי היה להגיש את התביעה בגין הפרת זכות היוצרים שלו, בבית משפט המצוי במקום התובע ולא נדרש "להלך אחר הנתבע".
בית המשפט נימק את החלטתו בקבעו כי:
"ברי כי בנסיבות הנטענות בכתב התביעה לא ניתן להכניס
את יחסי התובע והנתבעת ליחסים של ספק וצרכן וקשה לראות את התביעה כתביעה שהוגשה על
ידי ספק נגד צרכן. הפרסום הנטען על ידי התובע לא קשור כלל לעסקה כלשהיא. סבורני כי
ההכרה בתובע, בנסיבות בהן כלל לא נטען כי נקשרה בין הצדדים עסקה בנסיבותיו של תיק
זה שלפניי כעוסק, תרחיב את תחולת חוק הגנת הצרכן מעבר לתכלית שלשמה נועד".
[תאד"מ (פ"ת) 46431-05-21 אפשטיין
נ' אברון מערכות בע"מ (14.11.2021)]
במקרה זה נראה כי בית המשפט העדיף פרשנות תכליתית של ההסדר המובא בתקנות, תחת קריאה פורמלית וצרה שלהן. האם כך ייפסק על ידי מותבים אחרים וערכאות אחרות? נראה כי בשלב זה אין לנו אלא להמתין ולהמשיך לעקוב.
