בית המשפט העליון לא מצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר הוגשה בעקבות אירוע של דליפת מידע פרטי מאתר אינטרנט [ע"א 4110/18 פלונית ואח' נ' קדימה מדע חינוך לחיים בע"מ (7.11.2019)].
התביעה הוגשה בעקבות דליפה של רשימה שמית של תלמידים מאתר למידה מרחוק. המדובר באתר אינטרנט אשר הופעל על ידי עמותה שזכה במכרז של משרד החינוך וסיפקה שירותי חינוך חינם, בהתאם לחוק חינוך חינם לילדים חולים, התשס"א-2001. התובעים, אחת התלמידות ששמה נכלל ברשימה והוריה, הגישו את התביעה הייצוגית בשם כלל התלמידים שנכללו ברשימה, תוך שניסו לבסס את התביעה על עוולת פגיעה בפרטיות ועל הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.
בקשה לסילוק על הסף של התביעה התקבלה
על ידי כבוד השופטת הדס עובדיה מבית המשפט המחוזי במחוז מרכז [ת.צ. (מרכז)
66597-07-17 פלונית ואח' נ' קדימה מדע חינוך לחיים בע"מ (10.4.2018)], אך התובעים ערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון.
אחר בחינת הדברים, לא מצא בית המשפט העליון לנכון להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
בהחלטתו, אשר נכתבה על ידי כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף (בהסכמת השופטים ג' קרא ונ' הנדל), הדגיש בית המשפט העליון כי בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006
עילה של פגיעה בפרטיות
על פי חוק הגנת הפרטיות אינה נזכרת באופן פרטני בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ועל כן לא
ניתן לבסס עליה תובענה ייצוגית בגין כל טענה להפרה של חוק זה. יחד עם זאת, מאפשר החוק הגשת תביעה ייצוגית בגין עילות שלא נזכרו בו במפורש, כעילת פגיעה בפרטיות, וזאת, בהתקיים אחת ממערכות היחסים הבאות בין הצדדים להליך:
'לקוח' מול 'עוסק' (כהגדרתם בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981);
מבוטח מול מבטח;
לקוח מול בנק;
עובד מול מעביד.
בנסיבות העניין נטען על ידי התובעים כי המדובר במערכת יחסים בין לקוח ועוסק, כאשר העמותה היא בגדר 'עוסק' והתלמידים הם לקוחותיה ומשכך הרי שניתן לבסס את התביעה על עילה של פגיעה בפרטיות, הגם שמדובר, למעשה, בשירות שניתן חינם ו'הוחצן' על ידי המדינה אל עמותה חיצונית.
בית המשפט העליון דחה טענה זו תוך שחזר על
ההבחנה שטבע בית המשפט העליון בעבר, ביחס לשירותים שמספקת המדינה, בין פעולות
מסחריות-פרטיות באופיין לבין פעולות שלטוניות-ציבוריות, כאשר רק ביחס לפעולות מן
הסוג הראשון ניתן לראות במדינה 'עוסק' לצורך תחולת חוק הגנת הצרכן. חלוקה זו רלוונטית אף מקום בו השירות ניתן על ידי הרשות הציבורית באמצעות גוף המועסק על ידה
[רע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' צ'רטוק פ"ד נו(2) 876 (2002)]. במקרה
זה, היות ומדובר בשירותי חינוך, הניתנים על-פי חוק וללא
עלות עבור הנהנים מן השירות, הרי שמדובר בפעולה מהסוג השני, המוציאה את
הנתבעת מגדר 'עוסק' ואת השירותים ככאלו הניתנים במסגרת יחסי עוסק-לקוח ומונעת את ביסוס התביעה בעילה של פגיעה בפרטיות.
בנוסף שלל בית המשפט את ניסיון התובעים לבסס טענה
בגין הפרת חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות. אמנם בחוק תובענות ייצוגיות הוזכרו
עילות מכוח חוק זה ברשימת העילות בגינן ניתן להגיש תביעה ייצוגית ואולם טענת התובעים כי
הנתבעת הפרה את חובתה לפעול בשוויון ותוך הימנעות מפגיעה בפרטיות, אינה כלולה בין
עילות אלו, ולמעשה אף אינה עילה מפורשת ומובחנת בחוק השוויון עצמו.
אף ביחס לניסיונם המאוחר של התובעים
לטעון לקיומה של עילה זו, בהסתמך על תקנות שהותקנו מכוח חוק השוויון, אמר בית
המשפט כי "ספק גדול אם יש בה ממש", ומכל מקום, לא ניתן להידרש אליה
במסגרת הדיון בערעור מאחר שטענה זו לא נטענה בתביעה המקורית כפי שהוגשה לבית המשפט המחוזי.
לאור זאת קבע בית המשפט העליון כי
בצדק הורה בית המשפט המחוזי על סילוק התביעה הייצוגית על הסף, תוך שהבהיר כי אין
בכך בכדי למנוע מהתובעים להגיש תביעה אישית, שאינה ייצוגית, בגין העילות שבבסיס התביעה הייצוגית.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי אין באמור בהחלטה זו בכדי
למנוע אישור תביעה ייצוגית בגין אירוע של דליפת מידע פרטי מאתר אינטרנט או בשל פגיעה אחרת בפרטיות, במקום בו
מערכת היחסים בין התובע והנתבע שונה היא מערכת של 'לקוח' ו'עוסק' (או אחת משלושת מערכות היחסים שפורטו לעיל).
