לפרויקט הספרים הגרנדיוזי משהו של Google, שמור בשנים האחרונות מקום של כבוד בשיח המשפטי סביב זכויות היוצרים בעידן האינטרנט.
במסגרת הפרויקט, אשר הושק ע"י Google בשנת 2004, סורקת Google ספרים כתובים, יוצרת עותק דיגיטאלי של כל אחד ואחד מהם ומאחסנת את העותקים בשרתיה. זאת עושה Google מתוך חזון ליצור ספרייה דיגיטאלית של כלל הספרות עלי-אדמות ולהנגישה לכל אזרחי העולם.
בכך, מעוניינת Google להרחיב את המקורות אליהם היא מאפשרת גישה באמצעות מנוע החיפוש שהיא מפעילה. עם הגשמת החזון, יוכל כל גולש המעוניין לאתר חומר רלוונטי "להיזרק" לעמוד רלוונטי בספר שאותו הוא כלל איננו מכיר, וזאת על בסיס מילת חיפוש שיזין במנוע. נכון להיום נסרקו במסגרת הפרויקט למעלה מ-15 מיליון ספרים הכתובים ב-400 שפות שונות ו-Google אף רכשה ממספר אוניברסיטאות מובילות בארה"ב את אוצרות הרוח הגנוזים בספריותיהן.
שלא במפתיע, לא הכל שבעי רצון מהתקדמות הפרויקט והשלכותיו, מה שהוביל למספר עימותים מתוקשרים בין Google לבין גורמים שונים. המפורסם שבהם, התפתח לתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד Google ע"י איגוד המו"לים ואיגוד הסופרים בארה"ב, אשר מטעמים ברורים חששו מתהליך ה"גוגליזציה" אשר עלול לעבור על הספרות הכתובה, ולכרסם בהכנסותיהם לאחר שסופרים צעירים יעדיפו לפרסם את ספרם במהדורה דיגיטאלית בלבד, בשיתוף Google ומבלי לבוא במגע עם המו"לים הישנים והטובים.
כעבור חודשים ארוכים של התדיינות משפטית גיבשו הצדדים הסדר פשרה אשר אפשר ל-Google לעשות שימוש מוגבל בספרים, ככל שבעל הזכויות בהם אינו מביע התנגדות מפורשת לכך. בנוסף, הסכימה Google להגביל את היקף החשיפה לתוכנם של הספרים ולשתף את המו"לים והסופרים ברווחיה.
ואולם, בחודש מרץ האחרון דחה ביהמ"ש הסדר פשרה זה בעקבות התנגדות צדדים שלישיים שונים שטענו שאף בתצורתו הנוכחית הוא פוגע בתחרות ובזכויות היוצרים. בשלב זה, טרם ידוע מה יעלה בגורלו של החזון. לפי אחת ההערכות, הסדר פשרה משופר שיכלול התחייבות של Google לבקש אישור מראש מהסופר, טרם שימוש בספרו, יקבל את תעודת ההכשר לה זקוקה Google על-מנת לסלול את הדרך להגשמת החזון.
אחת מנגזרות הביניים של הפרויקט אשר פועלות כבר כעת הינה שירות Google Books ("גוגל ספרים")). במסגרת תת-פרויקט זה פונה Google לסופרים שספריהם נסרקו על-ידה ומציעה להם להצטרף ל"תוכנית השותפים" שלה (Google Books Partner Program). במסגרת "תוכנית השותפים" , מציעה Google לסופרים להציג עותק דיגיטאלי של קטע פתיחה מספרם, קטע אשר יוצג בתצוגה מקדימה בחיפוש שיערוך גולש על-בסיס שם הספר או הסופר. היקף הקטע שיעלה כתוצאת החיפוש ייקבע ע"י הסופר. בנוסף ייחשף מבצע החיפוש למספר קישורים לרכישת הספר בחנויות מקוונות, קישורים אשר יופיעו בתוצאות החיפוש ה"עליונות", בהתאם להכוונת בעל הזכויות.
היה וסופר אינו מעוניין להצטרף ל"תוכנית השותפים", מסתפק מנוע החיפוש בהצגת תצוגה הכוללת את הפרטים הבסיסיים של הספר, וכן ציטוט בהיקף מינימאלי של 2-3 שורות מהספר, ומבלי שמבצע החיפוש מנותב, במקביל, לחנויות מקוונות בהן ניתן לרכוש את הספר.
נראה כי ככל שסופר מחליט להצטרף ל"תוכנית השותפים", הרי שהשימוש שנעשה ביצירתו במסגרת תוצאות החיפוש נעשה בהסכמתו ומשכך נראה כי הוא מותר. ואולם, האם יכול סופר שלא הצטרף לתוכנית השותפים כי השימוש שעושה Google בספרו מבלי שנטלה ממנו רשות מהווה הפרת זכות היוצרים שלו או התעשרות של Google על-גבו של הסופר?
מחד, נראה כי Google לא תוכל להתכחש את הרווח שהיא מפיקה מהשירות, רווח שנעשה על-בסיס יצירתם של אחרים. ככל שהמנוע החיפוש כולל קטעים מספרים רבים יותר, הרי שהוא הופך שמיש יותר ומסייע ל Google להשיא את רווחיה. מאידך, ספק אם ציטוט אקראי של כמה שורות יהווה שימוש ב"חלק מהותי" מהיצירה כולה אשר יחשב להפרת זכות יוצרים.
אף אם נראה בכמה שורות "חלק מהותי" מהיצירה, יתכן והשירות שמספקת Google על תועליותיו החברתיות יחסה תחת הגנת ה"שימוש ההוגן" שמאפשרת שימוש ביצירה אף ללא הרשאה. כך למשל התייחסו בתי המשפט בארה"ב ליצירות צילום המופיעות במסגרת תוצאות החיפוש ב Google ללא הרשאת בעלי הזכויות כאל "שימוש הוגן", וזאת, לאור התועלת החברתית הרבה בעצם קיומו של מנוע החיפוש של Google.
לטעמנו, מדובר בשאלה פתוחה לדיון והכרעה ואין לנו אלא להמתין להכרעת ביהמ"ש בעניין, היה ויידרש לה.
התובע בת"צ 11319-04-11 בראונר נ' Google Inc., אשר נדונה לאחרונה בביהמ"ש המחוזי בירושלים בפני השופטת תמר בזק-רפפורט, בחר שלא להביא את שאלת הפרת זכות היוצרים לדיון ישיר, וניסה "למנף" את השאלה המשפטית לתביעה ייצוגית נגד Google.
לטענת התובע, Google מפרה זכות יוצרים ומתעשרת על גבו של ציבור סופרים רחב ומשכך ראוי לברר את תביעתו נגדה כתביעה ייצוגית. לטענתו, הסופרים ובעלי הזכויות הינם בגדר "לקוחות" של Google אף אם לא הצטרפו ל"תוכנית השותפים". השימוש שעושה Google בתכנים שהיא מפרסמת, הוא הפרת זכות יוצרים והתעשרות של Google על-גבם של "לקוחותיה", ומשכך ראוי להכיר בתביעה כייצוגית ולדון במסגרתה בשאלות המשפטיות העקרוניות, לגופן.
ואולם, בהחלטה מיום 23.11.2011 דחה ביהמ"ש על הסף את בקשת התובע להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית.
במסגרת החלטתו הדגיש ביהמ"ש את העיקרון לפיו דיון בתביעה כתביעה ייצוגית אפשרי רק על-בסיס עילות מסויימות ומוגדרות שהוסדרו בחקיקה. עילות כ"הפרת זכות יוצרים" או "עשיית עושר ולא במשפט", אינן כלולות ברשימות עילות אלו.
כאמור, אף התובע דנן ניסה לעקוף בעיה זאת תוך הצבת מודל לפיו Google היא "עוסק" המספק שירותים ל"לקוחותיו" – הסופרים שלא הצטרפו לתוכנית השותפים, אשר מקבלים ממנה "שירותי פרסום" בעצם הופעתם בתוצאות החיפוש. לדבריו די בכך בכדי להכשיר את התביעה למסגרת הדיון של תובענה ייצוגית.
בתגובה קבע ביהמ"ש כי הניסיון להגדיר את פעולת Google כ"שירות פרסום" וזאת בכדי להקנות לה אופי צרכני אשר יביאה בגדרו של הליך בתביעה הייצוגית הינו ניסיון מלאכותי. הלקוחות של Google, לצורך העניין, הם משתמשי הקצה המבצעים חיפוש באתר ולא הסופרים שהם לכל היותר מעין "ספקים" של Google וככאלה, אין ביכולתם להביא את עניינם כנגד Google במסגרת תביעה ייצוגית ועליהם לעשות זאת במסגרת הליך "רגיל".
והשאלות העקרוניות? הן "תיאלצנה" להמתין לבירור במסגרת המתאימה לכך.
