האם גוגל אחראית לדברי לשון הרע המופיעים בתוצאות החיפוש?

תהליך ה"גוגליזציה" שעבר בשנים האחרונות עולם האינטרנט בפרט (ועל עולמנו בכלל), הביא, בין היתר, לתופעה בולטת ב"שוק" הפרסומים המכילים לשון הרע: "דחיפתם" של פרסומים שוליים אל קדמת הבמה, באופן המסב למושא הפרסומים נזק בהיקף רחב יותר מהנזק שהיה נגרם לו בעבר בעקבות פרסום דומה.

 

טלו לדוגמא אדם שדיבתו הוצאה רעה במסגרת כתבה שפורסמה במקומון המופץ בעיר מסוימת במספר עותקים מועט, טרם עידן האינטרנט. יתכן ופרסום מסוג זה היה גורם לאדם המושמץ נזק לזמן מסוים בקרב הציבור הקטן יחסית שנחשף לפרסום. ואולם, במקרים רבים  הייתה הכתבה נשכחת בחלוף זמן-מה ומעלה אבק בארכיונים עיתונאיים.

 

בשונה מכך, כתבה זהה שתפורסם כיום במקומון בתפוצה מקומית דומה, תמשיך לרדוף אחר האדם המושמץ במשך זמן רב ותגיע לקהל יעד רחב ביותר, זאת, במקרה שהיא תעלה לאתר אינטרנט כלשהו (כדוגמת אתר המקומון), תאותר על-ידי מנוע החיפוש גוגל ו"תתייצב" בראש תוצאות החיפוש שיופיעו כל אימת שמאן דהו יבצע חיפוש על-בסיס שמו של האדם המושמץ. כך למעשה, "משדרג" מנוע החיפוש גוגל את עוצמת הפגיעה באדם המושמץ וחושף את דברי הדיבה בפני כלל משתמשי הרשת דוברי העברית ובמשך תקופה ארוכה שסופה לא ידוע.

 

במציאות זו, שוקלים לעתים תובעים פוטנציאליים  המעוניינים להגיש תביעת לשון הרע, לפתוח חזית משפטית כנגד גוגל עצמה, בניסיון להביא להטלת אחריות משפטית על גוגל בגין הפרסום ה"מוקפץ" על-ידי מנוע החיפוש, וזאת,  כתחליף או כתוספת לחזית הישירה כנגד האחראים הישירים לפרסום המכיל לשון הרע (כדוגמת כותב הכתבה, עורך המקומון ואחרים).

 

בדרך זו ניסה להלך התובע בת.א. (ת"א) 12773/08 יגאל לביב נ' גוגל ישראל בע"מ, תיק אשר נדון בבית משפט השלום בתל-אביב בפני כבוד השופטת אביגיל כהן (המכהנת כיום כרשמת בבית המשפט המחוזי בת"א).  לטענת התובע, גוגל אחראית אף היא לתוכן של פרסומים המכילים דברי לשון הרע ואשר מופיעים כל אימת שמאן דהו מבצע חיפוש באתר גוגל כששמו של התובע הוא צירוף מילות החיפוש. אמנם גוגל טרחה להסיר את הפרסומים הבעייתיים מעת שנודע לה עליהם ועוד טרם הגשת התביעה, ואולם, התובע דרש מגוגל לפצות אותו בסכום של חצי מיליון ש"ח בגין התקופה בה הופיעו הפרסומים כתוצאות חיפוש.

המדובר, כמובן, בפרסום שאמנם הופיע כקישורית באחת מתוצאות החיפוש באתר גוגל אך לא נכתב על ידי גוגל ולגוגל לא הייתה כל שליטה עליו. גוגל כשלעצמה אינה נוקטת פעולה אנושית רצונית בפרסום הקישור כתוצאה במנוע החיפוש. בפועל, מבוסס מנוע החיפוש על  "זחל" וירטואלי ("crawler") העובר דרך קבע בין דפי אינטרנט שונים. לעמודים אלו מגיע הזחל לאחר שהוא מאתר אוטומטית את התגיות באתר (כלומר מילת החיפוש הרלבנטיות אותן הגדיר יוצר הדף במטרה לקדמו ברשת). לאחר מכן, "מאנדקס" מנוע החיפוש את מכלול הדפים הרלבנטיים כרשימת תוצאות החיפוש על בסיס צירוף מילים רלבנטי. תהליך זה מתבצע מבלי שלמנוע החיפוש יש שליטה כלשהי על תוכן הדפים אותם הוא מאתר ו"מאנדקס".  מחד, כאמור, אין מעורבות אקטיבית של גוגל בתהליך המתבצע מאילך. מאידך כאמור, תהליך זה מעצים למעשה את הפגיעה באדם העומד במוקד הפרסום המכיל לשון הרע.

השופטת א' כהן דחתה את התביעה כנגד גוגל. בפסק הדין אימצה השופטת כהן פסיקות קודמות של בתי המשפט אשר קבעו כי אתר אינטרנט, בניגוד לעיתון, למשל, אינו "אמצעי תקשורת" (כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965) ומשכך אין מקום להטיל אחריות על מנהליו, זאת, בניגוד לעורך ראשי של עיתון, למשל, אשר בנסיבות מסוימות יישא אף הוא באחריות לדברי לשון הרע שנכתבו בעיתון אותו הוא עורך. כיון שמנוע שהחיפוש אינו יכול "להבין" את התכנים העולים בו הרי שאף אין מקום לראות בגוגל כמי שמשדלת גורם אחר לביצוע עוולה של לשון הרע או כמי שמשתפת פעולה עם גורם כזה.

עוד קבעה השופטת כהן כי הטלת אחריות על גוגל באופן שיאלץ אותה לסנן מראש פרסומיםשליליים כנגד גורמים שונים מחשש להיתבע בתביעת לשון הרע תפגע במידה רבה בציבור בכללותו ובמהות קיומו של מנוע החיפוש ככלי שמאפשר לכל גולש להיחשף למכלול החומר הרלבנטי ביחס למילות החיפוש שהקיש, בין אם מדובר בפרסומים חיוביים ובין  אם בפרסומים שליליים.

על כן, לדבריה:

"קבלת התביעה לא רק שתוביל לאפקט מצנן שיעמיד בסכנה את קיומו של כל מנוע חיפוש –  שהוא שירות חיוני לציבור בתקופתנו, אלא תקעקע לחלוטין את כל יסודות השירות החיוני של מנוע החיפוש".

על בסיס נימוקים אלו, דחתה השופטת כהן את התביעה כנגד גוגל.

לאחרונה, נדרש בית המשפט לדון בהיבט חדש ביחס לאחריותה של גוגל בהקשר של לשון הרע (ה"פ (ת"א) 1242-01-13). הפעם מדובר בתביעה למתן צו מניעה שיורה לגוגל להסיר ביטויים פוגעניים העולים ב"מנגנון ההשלמה" האוטומטי של גוגל – אותו מנגנון המצמיד באופן אוטומטי למילות חיפוש מילים נוספות על בסיס חיפושים שנעשו על-ידי אחרים בעבר, באופן המקל על מבצע החיפוש לעלות על צירוף המילים נשוא החיפוש.

התובע טען כי כל אימת שמאן דהו מקיש את שמו המלא בקוביית החיפוש בגוגל, מעלה מנגנון ההצמדה באופן אוטומטי משפטים שונים הכוללים את שמו בצירוף "מחמאות" שונות כדוגמת  "....רמאי", "....נוכל" וכדומה.

גוגל, מצדה, טוענת כי היא אינה בוחרת באופן רצוני את המילים או הצירופים שמציע מנגנון ההשלמה וכי הללו נקבעים על-ידי אלגוריתם המפיק אותם בהסתמך על מידע הכולל את ערכי החיפוש של מילות החיפוש, על ידי כלל המשתמשים באתר, כאשר גוגל, כשלעצמה, אינה מתערבת בהם.

האם אף במקרה זה יקבע בית המשפט כי מנגנון ההצמדה משרת אף הוא אינטרס ציבורי או שמא יקבע אחרת? ימים יגידו.