חלק ניכר מהדיון ברשת
החברתית www.facebook.com מכונס בתוך ה"קבוצות", מעין פורומים
סגורים ובהם חברות וחברי הקבוצה מדסקסים בעניינים שונים. לכל קבוצה מוגדר מנהל (או
מספר מנהלים) שהוא לרוב אחד החברים הפעילים ביותר בקבוצה.
לאחרונה נדרש בית
משפט השלום בתל-אביב לשאלת קיומה של עילת תביעה אישית של מנהל הקבוצה
כלפי מי שהוציא את דיבת הקבוצה רעה [ת.א. 61284-07-17 רובין נ' אליהו ואח',
פסק דינו של כבוד השופט אביים ברקאי מיום 12.2.2018].
המדובר בתביעה שהגיש
מנהל קבוצת "לב אמיץ", המיועדת לדיונים בנושאי זכויות הגבר במשפחה והיא
הוגשה על ידי מנהל הקבוצה בעקבות כתבה על הקבוצה בה נכתב, בין היתר, כי בפועל "מדובר
בפלטפורמה לשיתוף תמונות של נשים, נערות, ואפילו ילדות למטרת החפצה ומיניות".
בהחלטה שניתנה כבר בשלב קדם המשפט הורה
בית המשפט על מחיקת התביעה על הסף וזאת, טרם דיון לגופו של עניין
בשאלה האם הדברים שנאמרו בכתבה מהווים לשון הרע.
קביעת בית המשפט
נסמכה על הוראת סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 בו נקבע כי:
"לשון הרע על
חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כלשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה
עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא על
ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו".
כלומר, בניגוד לאדם
פרטי או תאגיד אשר יכולים להגיש תביעה אישית בגין הכפשת שמם שלא כדין, "חבר
בני אדם", כלומר ציבור או קהילה, אינם בעלי זכות תביעה אזרחית אישית בעוולת
לשון הרע. מה שבאפשרותם לעשות במקרה של הוצאת לשון הרע נגד ציבור או קהילה
הוא לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה ולבקש ממנו כי יגיש כתב אישום פלילי כנגד
המכפיש. מבחינה מעשית, אופציה זו כמעט ואינה קיימת מאחר ובפועל היוהמ"שים לדורותיהם
נמנעים מלהגיש כתבי אישום בגין לשון הרע[1].
בנסיבות עניין זה קבע
בית המשפט כי מאחר ושמו של מנהל הקבוצה לא הוזכר בכתבה, אף לא ברמז, הרי שאין לו
(ולמי מחברי הקבוצה) עילת תביעה כנגד מפרסמי הכתבה. לדברי ביתה משפט, אדם סביר
הקורא את הכתבה בה לא נזכר כלל שמו של מנהל הקבוצה, או אדם הגולש בקבוצה, אינו
מייחס את הדברים האמורים בכתבה כמטילים צל על מנהל הקבוצה אלא, לכל היותר, על
הקבוצה כולה (המונה 200,000 חברים), ובגין זאת, כאמור, אין למנהל עילת תביעה
אישית.
בשולי הדברים ציין
בית המשפט את הפרדוקס במסגרתו הגם שלמנהל הקבוצה אין עילת תביעה בגין הוצאת לשון
הרע על הקבוצה, הוא עשוי להיתבע בגין דברי לשון הרע או עוולות אחרות שנעשו במסגרת
הקבוצה. בית המשפט קבע כי אין בפרדוקס זה בכדי להשפיע על מסקנתו ודימה את
נסיבות העניין למקרהו של בעל בית דפוס העשוי להיתבע בגין הדפסת עיתון שיש בו לשון
הרע ועותקיו הודפסו במפעלו, אך לא יהיה בעל עילת תביעה בגין לשון הרע שיוציא מאן
דהו כנגד העיתון.
לאור זאת החליט בית
המשפט, כאמור , למחוק את התביעה (אך לא לדחותה) וזאת כדי לא לחסום בפני התובע את
האפשרות לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה ולבקש ממנו להגיש כתב אישום פלילי.
[1] בימים אלו מונחת בפני הכנסת הצעת
חוק אשר אם וכאשר תתקבל תאפשר למי שנמנה על ציבור ספציפי – חיילי וחיילות
צה"ל – להגיש תביעה בגין הוצאת לשון הרע. הצעת החוק הוגשה בעקבות פרשת הסרט
"ג'נין ג'נין" במסגרתה נדחתה תביעת לוחמים שלחמו בקרב בג'נין במהלך מבצע
עופרת יצוקה. ואולם אף אם תתקבל הצעת חוק זו לא יהיה בכך פיתרון לחברי קבוצות
אחרות שייפגעו מלשון הרע.
