לפני מספר ימים סיימתי לקרוא את ספרם של
העיתונאים האמריקאים דן סינור ושאול זינגר "מדינת הסטארט-אפ" (Start-UpNation).
הספר, אשר כיכב בראש כמה מרשימות רבי-המכר בארה"ב, יצא לאחרונה לאור בעברית
בהוצאת 'מטר' ובתרגומו הקולח של יהודה בן-מוחה.
בספרם, מנסים זינגר וסינור להצביע על הגורמים אשר הפכו את מדינת ישראל, מדינה צעירה וקטנה המוקפת אויבים, נתונה תחת איום קיומי מתמיד ומעורבת מדי מספר שנים בעימותים צבאיים, למעצמת היי-טק ולחממה לגידול חברות סטארט-אפ. העובדה שהספר הפך לרב-מכר בארה"ב, בהודו ובסינגפור, ולדברי מחבריו הוא עומד לצאת לאור בקרוב גם במדינות אחרות כברזיל וסין, מעידה כמובן על העניין הרב שמעוררת מדינת ישראל בקהילות היזמים ברחבי העולם ועל-כך שזיהויה של מדינת ישראל כמעצמת היי-טק אינו מיתוס ישראלי דמיוני ומופרך.
איכויותיה היזמיות של ישראל בולטות במיוחד בהשוואה למדינות הסובבות אותה. כך למשל, מציינים המחברים כי "מספר הפטנטים שנרשמו בין השנים 1980 ל-2000 בערב הסעודית, היה 171; במצרים, 77, בכווית, 52; באיחוד האמירויות, 32; בסוריה, 20; ובירדן - 15". בישראל, מאידך, נרשמו בתקופה זו 7,652 פטנטים. יחי ההבדל הקטן.
שלא במפתיע, לדעתי, סבורים סינור וזינגר כי לחובת השירות בצה"ל הקיימת בישראל, תרומה מכרעת בהפיכתה ל'מדינת סטארט-אפ' ולכר פורה ליזמות טכנולוגית, מה שהביא אותם להקדיש עשרות עמודים מספרם לתיאור השירות ותרומתו. בין היתר, מציינים סינור וזינגר כי השירות בצה"ל מאפשר לרבים, בעיקר מקרב הלוחמים הקרביים, לרכוש מיומנויות של הישרדות בתנאים קשים, חריצות ויכולת קבלת החלטות בתנאי לחץ ותוך שגורלם וגורל אחרים תלוי בהם. לרבים אחרים, מתאפשרת חשיפה לטכנולוגיות מתקדמות כבר במהלך השירות בצה"ל, וזאת במגוון תפקידים טכניים במערך הלוחם והעורפי גם יחד, ובגולת הכותרת של היחידות בעלות הארומה הטכנולגית - יחידה 8200. סינור וזינגר סבורים שאף חלק לרשת הקשרים החברתיים הענפה שרוכש לעצמו החייל הישראלי במהלך השירות הצבאי תרומה חשובה בהיווצרות תאי יזמות.
סינור וזינדר אף כותבים כי למרות ש:
"....לדמוקרטיות אחרות אין סיבה להחיל גיוס חובה לצבא בדומה למדינת ישראל, שירות לאומי חובה או בהתנדבות שיהיה מאתגר מספיק יוכל להעניק לצעירים בגיל האוניברסיטה – לפני תחילת הלימודים לתואר – משהו הדומה למנהיגות, לעבודת הצוות, לניסיון ולכישורי ביצוע המשימות שאותם מקבלים הישראלים דרך השירות הצבאי שלהם. תוכנית כזו תגביר גם את הסולידריות החברתית ותסייע להחדיר את ערך השירות למען מטרה גדולה ממך, אם זו משפחה, קהילה, חברה או לאום."
בימים אלו מקיימת החברה הישראלית דיון חשוב ביחס לחובת השירות בצה"ל או בשירות אזרחי חלופי. אין להקל ראש בדיון ובפתרונות השונים שמעלים גורמים שונים על-מנת לשנות את מה שמצטייר כחלוקה לא שוויונית בנטל. ואולם, לדעתי, העיקר חסר מן הספר: אל לנו לראות בחובת השירות הצבאי או האזרחי נטל, אלא, בראש ובראשונה זכות ואתגר. ככל שלא נראה בשירות זכות ואתגר אלא נטל ומעמסה בלבד, ימשיכו אחוזי המתגייסים לרדת אף אם תוטל חובת שירות לכולם. מה לעשות, אף אחד לא נמשך מטבעו למה שמוצג כנטל אך רבים וטובים נמשכים אל אותו נטל כשהם רואים בו זכות ואתגר. מוטב כי ניתן את דעתנו לכך שמה שאצלנו מוצג כנטל אשר מי שנושאים בו הם "פראיירים", נתפס ע"י מתבוננים מהצד כמרכיב משמעותי במה שהופך את ישראל למדינת סטארט-אפ וכמודל הראוי לחיקוי.
לו יהי.
בספרם, מנסים זינגר וסינור להצביע על הגורמים אשר הפכו את מדינת ישראל, מדינה צעירה וקטנה המוקפת אויבים, נתונה תחת איום קיומי מתמיד ומעורבת מדי מספר שנים בעימותים צבאיים, למעצמת היי-טק ולחממה לגידול חברות סטארט-אפ. העובדה שהספר הפך לרב-מכר בארה"ב, בהודו ובסינגפור, ולדברי מחבריו הוא עומד לצאת לאור בקרוב גם במדינות אחרות כברזיל וסין, מעידה כמובן על העניין הרב שמעוררת מדינת ישראל בקהילות היזמים ברחבי העולם ועל-כך שזיהויה של מדינת ישראל כמעצמת היי-טק אינו מיתוס ישראלי דמיוני ומופרך.
איכויותיה היזמיות של ישראל בולטות במיוחד בהשוואה למדינות הסובבות אותה. כך למשל, מציינים המחברים כי "מספר הפטנטים שנרשמו בין השנים 1980 ל-2000 בערב הסעודית, היה 171; במצרים, 77, בכווית, 52; באיחוד האמירויות, 32; בסוריה, 20; ובירדן - 15". בישראל, מאידך, נרשמו בתקופה זו 7,652 פטנטים. יחי ההבדל הקטן.
שלא במפתיע, לדעתי, סבורים סינור וזינגר כי לחובת השירות בצה"ל הקיימת בישראל, תרומה מכרעת בהפיכתה ל'מדינת סטארט-אפ' ולכר פורה ליזמות טכנולוגית, מה שהביא אותם להקדיש עשרות עמודים מספרם לתיאור השירות ותרומתו. בין היתר, מציינים סינור וזינגר כי השירות בצה"ל מאפשר לרבים, בעיקר מקרב הלוחמים הקרביים, לרכוש מיומנויות של הישרדות בתנאים קשים, חריצות ויכולת קבלת החלטות בתנאי לחץ ותוך שגורלם וגורל אחרים תלוי בהם. לרבים אחרים, מתאפשרת חשיפה לטכנולוגיות מתקדמות כבר במהלך השירות בצה"ל, וזאת במגוון תפקידים טכניים במערך הלוחם והעורפי גם יחד, ובגולת הכותרת של היחידות בעלות הארומה הטכנולגית - יחידה 8200. סינור וזינגר סבורים שאף חלק לרשת הקשרים החברתיים הענפה שרוכש לעצמו החייל הישראלי במהלך השירות הצבאי תרומה חשובה בהיווצרות תאי יזמות.
סינור וזינדר אף כותבים כי למרות ש:
"....לדמוקרטיות אחרות אין סיבה להחיל גיוס חובה לצבא בדומה למדינת ישראל, שירות לאומי חובה או בהתנדבות שיהיה מאתגר מספיק יוכל להעניק לצעירים בגיל האוניברסיטה – לפני תחילת הלימודים לתואר – משהו הדומה למנהיגות, לעבודת הצוות, לניסיון ולכישורי ביצוע המשימות שאותם מקבלים הישראלים דרך השירות הצבאי שלהם. תוכנית כזו תגביר גם את הסולידריות החברתית ותסייע להחדיר את ערך השירות למען מטרה גדולה ממך, אם זו משפחה, קהילה, חברה או לאום."
בימים אלו מקיימת החברה הישראלית דיון חשוב ביחס לחובת השירות בצה"ל או בשירות אזרחי חלופי. אין להקל ראש בדיון ובפתרונות השונים שמעלים גורמים שונים על-מנת לשנות את מה שמצטייר כחלוקה לא שוויונית בנטל. ואולם, לדעתי, העיקר חסר מן הספר: אל לנו לראות בחובת השירות הצבאי או האזרחי נטל, אלא, בראש ובראשונה זכות ואתגר. ככל שלא נראה בשירות זכות ואתגר אלא נטל ומעמסה בלבד, ימשיכו אחוזי המתגייסים לרדת אף אם תוטל חובת שירות לכולם. מה לעשות, אף אחד לא נמשך מטבעו למה שמוצג כנטל אך רבים וטובים נמשכים אל אותו נטל כשהם רואים בו זכות ואתגר. מוטב כי ניתן את דעתנו לכך שמה שאצלנו מוצג כנטל אשר מי שנושאים בו הם "פראיירים", נתפס ע"י מתבוננים מהצד כמרכיב משמעותי במה שהופך את ישראל למדינת סטארט-אפ וכמודל הראוי לחיקוי.
לו יהי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה