פסיקה: אין לגייס ללקוחות "מתוך" אתר האינטרנט של המתחרה

בפס"ד שניתן לאחרונה חייב בימ"ש השלום את מפעילי אתר השמת העובדים www.jobnew.co.il בפיצוי המתחרה, מפעיל אתר ההשמה www.jobclick.co.il, וזאת, לאחר שהשתכנע כי הנתבעים התעשרו על-גב התובע, שלא כדין.

לטענת  Jobclick, התחזה אחד מאנשי האתר המתחרה, jobnews, למחפש עבודה, נרשם באתרו כמחפש עבודה  ופנה למעסיקים שפרסמו מודעות דרושים באתר המתחרה. ואולם, במקום להציג את עצמו בפני אותם מעסיקים הפוטנציאליים כמחפש עבודה, שלח אליהם 'מחפש העבודה' הצעות שונות לפרסום מודעות דרושים באתרו המתחרה. לטענת התובע, הצליח 'מחפש העבודה' לשכנע 62 מעסיקים לחדול מלפעול באתרו ולהעביר את פעילותם לאתר המתחרה. התובע העריך את הנזק שנגרם לו, בשל כך, בסך של 148,000 ש"ח.

לאחר שעיינה בראיות הצדדים הגיעה השופטת הבכירה חנה ינון למסקנה כי אכן נשלחו הצעות מסחריות כאלו דרך אתר התובע.

ואולם, על-מנת שהתנהלות מסוימת תצמיח למי שנפגע ממנה זכות לדרוש סעד מהפוגע,  עליה להתפרש כמעשה המוגדר בחוק כמצמיח זכות לסעד שכזה.  

בבואו לבחון את התנהלות הנתבעים בראי החוק, התייחס ביהמ"ש לשלוש עילות תביעה:

בשלב ראשון בחן ביהמ"ש האם התנהלות הנתבעים מהווה "התערבות בלתי הוגנת". עוולה זו, מוגדרת בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 במלים אלו:

"לא ימנע אדם ולא יכביד עוסק, באופן לא הגיוני, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק הנכס או השירות של עוסק אחר".

בנסיבות העניין קבע ביהמ"ש כי הנתבעים לא ביצעו את עוולת 'התערבות בלתי הוגנת' וזאת כיון שלא הוכח כי הם חסמו באופן פיסי או טכני את הגישה לאתר התובע.

בשלב השני, בחן ביהמ"ש האם התנהלות הנתבעים מהווה 'גזל סוד מסחרי' של התובע, וזאת, לאור ההלכה לפיה רשימת לקוחות של עסק עלולה להוות, במקרים מסוימים, סוד מסחרי של העסק כך שגורם אחר העושה ברשימה זו שימוש גוזל את סודו המסחרי של בעל העסק והרשימה [ראו בהרחבה סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות הנ"ל].

אף בהתייחס לעוולה זו קבע ביהמ"ש כי בנסיבות העניין הנתבעים לא ביצעו את עוולת 'גזל סוד מסחרי' של התובע וזאת כיון שלא הוכח כי רשימת הלקוחות של התובע הייתה רשימה סמויה מעין כל וכי תוכנה לא ניתן היה לגילוי ,בנקל, ע"י מתחריו. אדרבה, למעשה, כל מי שגולש באתר ומעיין במודעות נחשף לשמות הלקוחות מה שמונע התייחסות אל הרשימה המפרטת אותם כאל סוד מסחרי.

אולם, בסופו של דבר, מצא ביהמ"ש מזור למצוקת התובע בעוולת עשיית עושר ולא במשפט. בסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 נקבע כי:

"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה".

בהתייחס לעילה זו כתבה השופטת ינון כי התרשמה שהנתבעים הפיקו הנאה מן העובדה שאתר התובע היה אתר מוכר, בעל מספר לקוחות רב ובעל מוניטין בתחום השמת העובדים, דבר שסייע לנתבעים במהלך עסקיהם ומהווה התעשרות פסולה על גבו של התובע. משכך, עליהם להשיב לתובע את הרווח שהפיקו על-גבו.

התובע, כשלעצמו, טען כי הנתבעים 'נטלו' ממנו 62 לקוחות אך בפועל לא הציג אסמכתאות לכך.

למרות זאת, החליטה השופטת לפסוק לטובתו פיצוי בסך של 75,000 ש"ח ההווה מחצית מההפסד שלטענת התובע נגרם לו. בנוסף, חייב ביהמ"ש את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח ובתוספת מע"מ.


ת"א 44869-03-10 אשר נ' אולפרייס ואח' (שלום ת"א חנה ינון 31.1.2012).

ב"כ התובע: עו"ד אחז אגם
הנתבע 2  - בעצמו