כמדי שנה בשנה ולקראת חג הפסח, ביקר במשרדי שליח חב"ד, ברך אותי
בברכת חג כשר ושמח ואף בכל מילי דמיטב, בגשמיות וברוחניות, והפקיד בידי חבילה ובה
שלוש מצות שמורות-יד. "מצות חב"ד אורגינל", כלשונו.
איני יודע מהן "מצות חב"ד אורגינל", אמרתי לו,
"אבל דע לך, שמספר שבועות לאחר הפעם הקודמת בה ביקרת במשרדי, דחה רשם סימני
המסחר בקשות לרישום סימן מסחר על השם חב"ד, ומנע בכך מתן בלעדיות לשימוש
מסחרי בשם זה לארגונים מסוימים".
ולסיפור המעשה –
בפני רשם סימני המסחר (כתוארו אז) ד"ר אסא קלינג הונחו שתי בקשות
לרישום סימני מסחר על השמות "חב"ד" ו"ליובאוויטש" [בקשות
לרישום סימני מסחר מס' 232770 ו – 232771].
בקשות אלו הוגשו ע"י שתי עמותות של חסידי חב"ד אשר לטענתן,
פועלות על פי ציוויו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל. את טענתן ניסו המבקשות להוכיח
באמצעות מסמך בכתב ידו של הרבי ואף באישור של ועד רבני חב"ד.
בבקשתן ביקשו למעשה המבקשות לרשום את סימן המסחר במגוון של סוגים
ולקבל בכך מונופול על שימוש מסחרי בשמות בתחומים רבים, החל מעלונים, פרסומים וחוברות
הדרכה, שירותי חינוך, הדרכה והסברה בענייני דת ומסורת, אספקת סיוע, תמיכה ועזרה לנזקקים וכלה בדברי הלבשה, מוצרי מזון, משחקים וצעצועים
ואף שירותים מדעיים וטכנולוגיים ומחקר ואף עיצוב ופיתוח של תוכנות וחומרת מחשב.
עוד טענו המבקשות כי אי רישום הסימנים עלול לפתוח פתח בפני גורמים מתחזים
ואחרים העלולים לפעול בשם חב"ד הגם שפעילותם נעשית ללא הסמכה והשגחה מתאימה,
דבר העשוי לפגוע בציבור בכללותו.
בסופו של יום, דחה רשם סימני המסחר הבקשות בקבעו, בין היתר, כי "אין
זרם דתי מטבע עובר לסוחר" אשר מאן דהו יכול לרכוש עליו בעלות.
הרשם אף סמך את דעתו על נימוקי בוחני הרשות, אשר דחו את הבקשות מאחר ו:
"ראשי התיבות "חב"ד" מתארים שיטה ודרך דתית חסידית
פילוסופית שמקורה במאה ה-18 ושמה מסמל את כלל תנועת חסידות חב"ד הכוללת בתוכה
ארגונים, מוסדות וקהילות רבות, כאשר רישום מלה זו כסימן מסחר לטובת גוף מסויים ימנע
מאחרים להשתמש בה. לפיכך, נמצא כי אין להפקיע מלה זו מרשות הרבים".
באשר לחשש להטעיית הציבור קבע הרשם כי:
"איני
רואה כיצד ניתן למנוע מאדם המאמין בדרכה של חסידות חב"ד השם לנגד עיניו את שלושת
יסודות התנועה - חכמה, בינה ודעת - אך אינו עושה דברם של המבקשות, מלפעול בדרכי החסידות
בתחומי הפעילות הכלליים האמורים לעיל, ולהציג עצמו ככזה".
אי לכך ומשאין המילים "חב"ד" ו"לובאוויטש"
מזוהות דווקא עם המבקשות הרי שאין בקשותיהן עומדות בתנאי היסוד לרישומו של סימן
מסחר – היות הסימן בעל אופי מבחין, המבחין אותו בין המוצרים שמוכר
ו/או השירות שמספק בעל הסימן לבין אחרים. מילים אלו, שגורות בפי הציבור כמתארות
שיטה או תנועה דתית רחבה הפועלת מאות בשנים ועל כן אין הצדקה לתת לארגונים מסוימים
זכות שימוש בלעדית בהם. השמות "חב"ד" ו"ליובאוויטש", אם
כן, נותרו ללא בעלים ספציפי.
מכל מקום וכדרכי בקודש, את המצות האורגינליות זללתי בהנאה רבה.
אין אלא לקוות שאף ברכת השליח תחפוף את ראשי לפחות עד לפסח הבא שיבוא
עלינו לטובה.
