האם "עשיית Like" או "Share" בפייסבוק עלולה להוות לשון הרע?

לאחרונה נדרש בית משפט השלום בתל-אביב לשאלה: האם גולש ש"עשה לייק" או שיתף ברשת הפייסבוק

פוסט,  אשר הכיל דברי לשון הרע, עשוי לשאת באחריות כמי שפרסם לשון הרע?

על מנת לחדד השאלה ניטול לדוגמא את פלוני, טיפוס מתבודד ולא חברותי מטבעי, אשר לו שלשה חברים בפייסבוק. פלוני מפרסם פוסט ובו השמצות ודברי בלע חמורים כנגד מאן דהוא. "קהל" הפרסום כולל, לעת עתה, את שלושת חבריו של פלוני.

אחד משלושת חבריו של פלוני הוא אושיית פייסבוק בינלאומית אשר לו אלפי חברים בפייסבוק, רבים מהם אושיות פייסבוק בפני עצמן. 

אותו חבר בוחר לשתף את הפוסט המשמיץ ובכך חושף אותו בפני קהל של אלפי חבריו. בהמשך וכתוצאה מכך, ייחשפו דברי הבלע החמורים בהמשך בפני אלפי גולשים נוספים שיגיעו אליהם בעקבות "לייקים" ושיתופים של חברי האושיה. כך, הפך סטטוס לשלושה אנשים לססטוס ויראלי העובר בין אלפים. האם בנסיבות אלו יש מקום להטיל על החבר החברותי והמקושר אחריות בגין לשון הרע?  

התשובה לשאלה, על פי פסק דינו של כבוד השופט מאור, שלילית.

על פי ניתוח הדברים בפסק הדין, קיומה של עוולת לשון הרע מותנה בהתקיימות שני יסודות הכרחיים:

                       

האחד – הבעת הדברים שיש בהם לשון הרע.

השני – הגעת הדברים לאדם אחר, זולת הנפגע.

כך, בעוד שכותב הסטטוס המקורי הוא מי שמביע את הדברים ומביא, בפרסומם, להגעתם לאחר, גולש

אחר ש"עשה לייק" או שיתף את הדברים מקיים, לפי ניתוח זה, רק את היסוד השני ועל כן אין לראות בכך

עוולה של לשון הרע, גם אם הביא את הדברים בפני קהל גדול יותר משמעותית. זאת, כל עוד לא יקבע זאת המחוקק אחריות מפורשת אף על ה"מלייקק" או המשתף,  כפי שלמשל השית אחריות על אמצעי תקשורת שונים המפרסמים דברי אחרים ועשויים להתחייב בפיצוי, בנסיבות מסוימות.  

בעניין זה מוסיף השופט מאור כי:

"לחיצה על כפתור הלייק....היא זו שמבטאת את הזדהותו, רגשותיו של המתבונן בסטטוס הראשון. סימון לייק, אינו אלא הבעת תמיכה, הזדהות, הבעת רגש של חיוך או הכרה, פעמים רבות ספונטנית בלא משים או מחשבה מרובה, על ידי מי שנחשף לסטטוס הראשון.

יש לראות לחיצה על לייק כהסתכלות ממבט הציפור על הפרסום, במהירות הקריאה, מעין אמירה כללית של "אהבתי", "מצא חן בעיני הרעיון", "נחמד", "מצחיק", "מרגש" ולאו דווקא כהבעת תמיכה לכלל האמור בסטטוס הראשון. הא ותו לא.

פעולת הלחיצה על כפתור הלייק מהותה ועיקרה הוא להביע את אותו רגש כלפי הסטטוס עצמו או אף לגבי

כותב הסטטוס - ללא קשר לתוכנו של הסטטוס עצמו, ולא לבצע את פעולת הפרסום, שאינה אלא תוצר לוואי של מערכת פייסבוק, ואף קשורה בהגדרת הפרטיות שקובע מפרסם הסטטוס הראשון, ולנתבע, המשתמש הנוסף, אין יכולת לדעת מהי".

יחד עם זאת, מדגיש השופט מאור את הקושי העולה ממסקנתו, במיוחד לאור העובדה כי "יש בנמצא כאלה העושים, למגינת הלב, שימוש פוגעני ואלים בפלטפורמה הזמינה והפשוטה, וחיצם הנורה כלפי אחֵר מהקשה על מקלדת או מסך, פגיעתו קשה שלעיתים אף קטלנית היא".

לאור זאת, מסייג השופט מאור את דבריו ואינו פוסל כי במקרים "קשים וחריגים" יעשה על ידי בית המשפט "שימוש במבחן הסתברותי" ותוטל אחריות על גולש ש"עשה לייק" או שיתף סטטוס, "וזאת מקום שאותו סטטוס פוגע בנפגע פגיעה משמעותית, חד משמעית ובלתי מוצדקת". 

בשולי הדברים נציין כי פסק דין של בית משפט שלום אינו מחייב ערכאות אחרות, כך שקיימת אפשרות לפיה ערכאה אחרת - מקבילה או גבוהה יותר - תגיע למסקנה אחרת. 

כך או כך, מה שבטוח היא שהפייסבוק ימשיך להעסיק רבות את בתי המשפט אף בעתיד, לפחות עד שיבלע על ידי מוצר אינטרנטי אחר - שאם מי מכם יודע מה הוא, נראה שנכונו לו ימים יפים.