על תרומתם ה"מושגית" של סטיב ג'ובס וחברת Apple לדיני זכות היוצרים

סטיב ג'ובס, האיש שהיה לאגדת טכנולוגיה בחייו, הלך לעולמו.

קצרה יריעת בלוג זה מכדי לתאר את תרומתו של ג'ובס על חיינו. כותבים רבים העלו על נס את המחשב האישי, ה-Ipod, ה- Iphone וה – Ipad כמוצרים שהוכנסו בסערה לחיינו ע"י חברת Apple, תחת הנהגתו של ג'ובס (שכיהן כמנהלה בפועל למעלה משני עשורים). בפוסט זה ברצוני להצביע על תרומתם ה"מושגית" של Apple וג'ובס לדיני זכות היוצרים, תרומה הפותחת צוהר לאתגר העומד בפני מערכת דינים אלו, כיום.

נפתחת בקצת היסטוריה נדושה:

בשנת 1976 הקים ג'ובס ביחד עם סטיב ווזניאק את חברת Apple. כמרכז ניהול,מחקר ופיתוח בחרו השניים במוסך אשר בבית הוריו של ג'ובס, מקום שהוכיח את עצמו, בדיעבד, כחממה להשראה יוצאת דופן. תחת השפעתו הדומיננטית של ג'ובס, פיתחו השניים את ה Apple1 ולאחריו את ה – Apple 2:  המחשב האישי הראשון שהותאם לצריכה המונית ואשר נמכר לשימוש ביתי ואישי, שימוש שהתאפשר, בין היתר, באמצעות תוכנות הפעלה שאף הן פרי פיתוחם. מהפכת Apple הראשונה הצליחה, כידוע, והמחשב האישי הפך לפריט חובה בהוויית חיינו. Apple וקברניטיה, מצדם, חייכו כל הדרך אל הבנק.

ואולם, כך דרכו של עולם: בטרם חולפות מספר דקות ממועד השקתו של מוצר מצליח, דואגים גורמים שונים "לתפוס טרמפ" על המוצר ולשווק תחליפים, זיופים ועותקים לא מורשים. חוק טבע זה לא פסח גם על Apple שאנשיה נוכחו לדעת כי גורמים שונים מוכרים מחשבים הכוללים את תוכנות ההפעלה של Apple, תוכנות שהועתקו ללא הרשאת החברה ותוך נגיסה ברווחיה.

בשביל זה יש עו"ד ובתי משפט....

 הרהרו ב- Apple. שהרי, לא יעלה על הדעת שהחברה מפתחת תוכנות וגורמים אחרים מעתיקים אותן ומוכרים אותן. או אז, התעוררה השאלה איזו זכות משפטית נפגעת בהעתקת תוכנת מחשב.

לכל המעורבים בעניין היה ברור על התשובה לשאלה זו להימצא במסגרת דיני הקניין הרוחני שמטרתם להגן על פירות האינטלקט האנושי, במידה קרובה ככל האפשר להגנה שמספק המשפט לנכסים פיזיים של אדם (למשל דירה או מכונית).

ככלל, מקובל לחלק את דיני הקניין הרוחני לשני ענפי-משנה:

הקניין התעשייתי – שם כולל לזכויות הפטנט, סימן המסחר, מדגמים או זכויות אחרות מכוח דיני התחרות המסחרית ההוגנת וכיו"ב. מושא זכויות אלו הוא לרוב אינטרס בעל אופי תעשייתי ועסקי.

הקניין הרוחני (הלא תעשייתי) - שם כולל להגנה על יצירות תרבות לסוגיהן, הגנה שבסיסה המרכזי הם דיני זכות היוצרים אשר הליבה ההיסטורית שלהם כוללת הגנה על יצירות דרמטיות, ספרותיות, אומנותיות או מוסיקלית, דווקא.

אך טבעי הוא, לפי ניתוח זה, כי תוכנות הפעלה של מחשב תקבלנה הגנה במסגרת הקניין התעשייתי, ובפרט במסגרת דיני הפטנטים. דא עקא, מסיבות שונות, לא הסתייע הדבר ובקשות לרישום תוכנות כפטנטים נדחו בעבר ע"י רשמי הפטנטים. בשל כך, נאלצה Apple למצוא מזור לבעייתה בדיני זכות היוצרים.

אז מהי, בעצם, תוכנת מחשב?

תוכנת מחשב היא למעשה קבוצת הוראות ה"ניתנות" למחשב ומסוגלות לגרום לו לבצע פעולות מסוימות. כידוע, קיימות שפות תכנות רבות אשר כל אחת מהן מורכבת מרשימה של פקודות והוראות אשר קל למתכנת אנושי לשלוט בהן ולהזין מחשב או אמצעי אחר בהוראות שונות. המחשב , כשלעצמו, אינו "מבין" את ההוראות המתורגמות עבורו ע"י המהדר (Compiler) למערכת קודים "קריאה". לעתים תוכנה נכתבת ע"י המתכנת על המחשב ולעתים היא גבר מוטבעת במחשב (או באמצעי טכנולוגי אחר) ופועלת באופן "עצמאי", במידת מה.

לאור זאת נטען כי באם מדובר, למעשה, בקובץ של פקודות "כתובות" הרי שניתן לראות בקובץ שכזה כסוג של טקסט פרי רוחו של יוצרו, ו"לדחוס" טקסט אל תוך הגדרת "יצירה ספרותית" שהיא אחד מסוגי היצירות המוגנות ע"י דיני זכות-היוצרים.

כל הזכויות שמורות ל www.dreamstime.com.

נשמע מופרך, אתם אומרים?

לא בעיני בתי המשפט בעולם המערבי אשר החלו אט-אט לקבל את הטיעון לפיו תוכנת מחשב הינה סוג של "יצירה ספרותית" ומשכך היא מהווה יצירה המוגנת בזכות יוצרים. בתחילת שנות ה-80 הגיעה שאלה זו לראשונה לפתחו של ביהמ"ש בישראל [ת.א. (מחוזי-ת"א) Apple Computer Inc. ואח' נ' ניו-קוב טכנולוגיות בע"מ, פסה"ד של השופט חאג'-יחיא ניתן ב-31.12.1984]. זאת, במסגרת תביעה שהגישה Apple כנגד חברה ישראלית שייבאה לישראל ושיווקה בה מחשבים אישיים הכוללים עותקים של תוכנות הפעלה מבית Apple ומבלי לקבל את הרשאתה לכך. 

בתקופה זו, היוו שתי הוראות חוק, האחת משנת 1911 והשנייה משנת 1924 את הבסיס לדיני הזכויות היוצרים במדינת ישראל, ירושה מימי המנדט הבריטי. כצפוי, לא כללו הוראות חוק אלו התייחסות כלשהי לברייה הבדיונית שתיקרא בעתיד "תוכנת מחשב". ביהמ"ש הישראלי הלך בדרך שסללו בתי-משפט במדינות רבות בעקבות הליכים משפטיים שיזמה Apple וקבע כי יש לפרש את המונח "יצירה ספרותית" הקיים בחוק כמושא להגנת זכות יוצרים, ב"ליברליות ובאופן מרחיב". הוא אף הוסיף כי "אפשר וצריך" להכיל הגדרה זו "על יצירות חדשות שהמחוקק לא התייחס אליהן, ובלבד שהן מתאימות לכך, ככל שתהליך ההתפתחות הטכנולוגית המתמשך והדינמי מחייב". ובמלים מפורשות אף יותר: "תוכנת מחשב שהיא פרי רוחו של האדם היוצר וכותב אותה, הינה יצירה ספרותית, כמשמעותה בהגדרות החוק, בהיותה ממלאת אחר התכונות והקריטריונים של יצירה ספרותית".

פרשנות זו סללה את הדרך בפני Apple וחברות תוכנה אחרות לתבוע פיצוי כספי בגין העתקה ושימוש לא מורשה בתוכנותיהן ואפשרה להם למנוע מאחרים מלעשות שימוש כזה, מכאן ולהבא.

בשלב מאוחר עוגנה פרשנות זו אף בחקיקה הישראלית. כך, הוספה בשנת 1988 לפקודת זכות יוצרים, 1924 הקביעה כי "לעניין זכות יוצרים, דין תוכנה של מחשב כדין יצירה ספרותית" [ראו סע' 2א לפקודה].מהלך דומה נעשה בחקיקת זכות היוצרים במדינות אחרות ובמסגרת אמנות בינלאומיות שקבעו סטנדרטים מינימליים אחידים של דיני הקניין הרוחני ובתוכם ההכרה בתוכנת מחשב כיצירה ספרותית המוגנת בזכות יוצרים.

בזירה הישראלית הושלם מהלך זה עם חקיקת חוק זכות יוצרים,תשס"ח-2007.

הוראת חוק זו החליפה את ההוראות שמשלו בכיפה בעבר וקובעת אף היא כי "יצירה ספרותית – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט וכן תוכנת מחשב" [ראו סעיף 1 לחוק].

יתרה מכך, החוק החדש אף כולל הסדרה מפורטת של היקף ההגנה על תוכנות מחשב ביחס לשימושים מסוימים, ואשר בע"ה נעסוק בו ביתר פירוט בהזדמנות אחרת.

ובכל זאת, אתם מקשים: מה לתוכנת מחשב מכנית וליצירה ספרותית? מה לדיני זכות יוצרים ולטכנולוגיית ההמונים? האם אין גבול לפרשנות המשפטית?

במידת מה, אף אני שותף לביקורת זו ומסכים כי הגדרת תוכנת מחשב כיצירה ספרותית הינה מלאכותית משהו.ואולם, חשוב לבחון אותה בהקשרים רחבים יותר: דומני שיוסכם על כולנו כי קיימת הצדקה להגנה משפטית כלשהי על תוכנות מחשב מפני העתקה. כיון שבתחילה נחסמה דרכם של מתכנתים אל לשכות הפטנטים (ובמידת רבה היא חסומה אף היום), נאלץ המשפט למלא את החסר באמצעות כלי משפטי תוך עשיית שימוש בפרשנות משפטית, גם אם מרחיבה ביותר. כך, המטרה הצודקת הושגה גם אם במחיר נסבל של פרשנות מלאכותית.

בנוסף, יש לזכור כי המהפכה הטכנולוגית והמהפכה הקפיטליסטית השלובה בה יצרו שידוד מערכות באופן בו אנו מתייחסים כיום ליצירות תרבות לסוגיהן. בעבר, נתפסה התרבות כמרכיב תרבותי "טהור" ולא כלכלי במהותו. השיח האמנתי הוזן במידה רבה ממיתוסי-על מכוננים כמו זה של הצייר ואן גוך, למשל: מי שסיים את חייו בהתאבדות מתוך חולי, מכאוב ועוני ואשר רק לאחר מותו הפך לצייר-על שיצירותיו מוצגות במוזיאונים החשובים בעולם ונאמדות בסכומי כסף אסטרונומיים. הא לנו אמן קלאסי מסכן שלא זוכה לקצור את פירות תהילתו המאוחרת ויצר אמנות "נטו".

כיום, אנו חיים בעולם שונה. מצד אחד, כל אדם הוא, במידת מה, יוצר (צילומים, טקסטים וכו'). בד בבד, כל יצירה נבחנת באמות מידה כלכליות משמעותיות. במציאות כזו נראה כי ההבחנה בין תרבות "טהורה" לבין פיתוחים טכנולוגיים "קפיטליסטיים" הולכת ונעלמת. המיזוג של תוכנות מחשב עם שירה וספרות יפה כסוגים של "יצירה ספרותית" הוא רק ביטוי אחד של התהליך הזה, שמשמעויותיו התרבותיות רחבות בהרבה ולהערכתנו הן יתנו את אותותיהן על דיני הקניין הרוחני בעתיד, אף במישורים אחרים.

ובכל זאת, את המהפיכה הזו יש לייחס, במידת מה, לסטיב ג'ובס המנוח ולחברת Apple.