היכן ניתן להגיש תביעה בגין הפרת זכות יוצרים באינטרנט?

ככלל יש להגיש תביעה משפטית בבית משפט המצוי במחוז שבו מקום עסקו או מגוריו של הנתבע או במקום בו נעשה המעשה או המחדל מושא התביעה.

לכלל זה  חריגים שונים. כך למשל, ביחס לתביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט, נקבע בתקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כי:

"כתב תביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט יוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או התובע; הגיש עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 תביעה כאמור, תוגש התביעה במקום עסקו או במקום מגוריו של הנתבע בלבד".

כלומר, תובע העומד להגיש תביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט, כדוגמת תביעה בגין הפרת זכות יוצרים, רשאי להגיש את התביעה אף במקום מגוריו או עסקו שלו, התובע, או, כבמקרה ה"רגיל", במקום מגוריו או במקום עסקו של הנתבע.

ואולם, ככל שמדובר בתביעה של "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, כלומר, "מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן", מחויב העסוק להגיש את התביעה במקום מגוריו או במקום עסקו של הנתבע, הלקוח, גם בסיס התביעה הוא בשל סחר באינטרנט.

ההיגיון העומד מאחורי ההסדר השונה הוא קיומו של חוסר איזון מובנה במערכת היחסים בין העוסק החזק לצרכן החלש, אשר אחת הדרכים לצמצם אותו היא הענקת הגנות יתר לצרכן, למשל, על דרך השתת חובה על העוסק להגיש את התביעה בסמוך מקום מגוריו או עסקו של הצרכן.

ואולם, ספק אם רציונל זה חל מקום בו גורם שהוא "עוסק" מעוניין להגיש תביעה כנגד גורם אחר, שלא בזיקה לעסקה צרכנית שנעשתה בין הצדדים. כך למשל, במקרה בו אדם מן היישוב עשה שימוש מפר בתמונות שפורסמו על ידי עוסק, באתר האינטרנט של עסקו. מצד אחד, מדובר בתביעה של עוסק. מצד שני, אין המדובר בתביעה שהורתה בעסקה צרכנית בין הצדדים אלא בהפרת זכות היוצרים של העוסק.

בהחלטה מעניינת שניתנה לאחרונה על ידי כב' הרשמת הבכירה זהבית אלדר מבית משפט השלום בפתח תקוה, ביחס לתביעה בנסיבות אלו נקבע כי התובע, העוסק, רשאי היה להגיש את התביעה בגין הפרת זכות היוצרים שלו, בבית משפט המצוי במקום התובע ולא נדרש "להלך אחר הנתבע". 

בית המשפט נימק את החלטתו בקבעו כי:

"ברי כי בנסיבות הנטענות בכתב התביעה לא ניתן להכניס את יחסי התובע והנתבעת ליחסים של ספק וצרכן וקשה לראות את התביעה כתביעה שהוגשה על ידי ספק נגד צרכן. הפרסום הנטען על ידי התובע לא קשור כלל לעסקה כלשהיא. סבורני כי ההכרה בתובע, בנסיבות בהן כלל לא נטען כי נקשרה בין הצדדים עסקה בנסיבותיו של תיק זה שלפניי כעוסק, תרחיב את תחולת חוק הגנת הצרכן מעבר לתכלית שלשמה נועד".

[תאד"מ (פ"ת) 46431-05-21 אפשטיין נ' אברון מערכות בע"מ (14.11.2021)]

במקרה זה נראה כי בית המשפט העדיף פרשנות תכליתית של ההסדר המובא בתקנות, תחת קריאה פורמלית וצרה שלהן. האם כך ייפסק על ידי מותבים אחרים וערכאות אחרות? נראה כי בשלב זה אין לנו אלא להמתין ולהמשיך לעקוב. 

BRITNEY SPEARS לא תימחק מפנקס סימני המסחר

בהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי הפוסקת בקניין רוחני, ד"ר רויה ישראלי, נדחתה בקשה למחיקת סימן המסחר BRITNEY SPEARS הרשום בישראל על שם הזמרת. הסימן נרשם, בין היתר, עבור תמרוקים שונים. הבקשה לרישום הסימן הוגשה לפני למעלה על ידי אביה של בריטני ספירס, בשמה, כמי שהיה אפוטרופוס שלה עד שבריטני "שוחררה" בשבועות האחרונים על ידי בית המשפט בארה"ב לאחר מאבק ציבורי ומשפטי מתוקשר ביותר.

בתגובה לתביעה שהוגשה בגין הפרת הסימן על ידי חברה אחרת, הגישה אותה חברה בקשה למחיקת הסימן מפנקס סימני המסחר בטענה לחוסר שימוש בסימן בישראל הבקשה שהוגשה בטענה לחוסר שימוש בסימן בישראל [בקשה לביטול סימן מסחר 224383 (27.10.2021) – פורסם באתר לשכת הפטנטים].

בהקשר לכך נציין כי על פי סעיף 41 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972,  רשאי כל אדם להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר על יסוד הנימוק שלא הייתה כוונה בתום-לב להשתמש בסימן המסחר ושלמעשה שלא היה שימוש בסימן במשך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול.

ההיגיון העומד מאחורי הוראה זו הוסבר בפסק דינו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון (כתוארו אז) אליעזר ריבלין בעניין מיס אל:

"תכליתו של הסעיף היא לאפשר הקפדה על כך שהרישום ישקף את המציאות המסחרית, במסגרתה קיים שימוש שוטף בסימני מסחר. מטרתו היא מניעת האפשרות של רישום סימני מסחר על דרך ההפקר, ללא כל כוונה או רצון לעשות בהם שימוש לצורכי מסחר, ושל הישרדות סימנים שעבר עליהם הכלח במרשם".

[ע"א 7038/04 מיס אל אופנה עילית לנשים 1992 בע"מ נ' Pagotte Belkleidungsf AbrikPaula Got (11.3.2007)].

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת, למעשה, כי בסימן נעשה שימוש בישראל באשר מוצרי הפארם תחת המותג BRITNEY SPEARS, משווקים בישראל ברשת סופר פארם ובחנויות נוספות ואף נעשות פעולות מסיביות של שיווק ופרסום.

ואולם הפעולות נעשות על ידי זכיין שלא נרשם במרשם סימני המסחר כבעל רישיון שימוש בסימן מטעם בעלת הסימן ולדעת מבקשת המחיקה מדובר במצב של היעדר שימוש בסימן (על כך משמעותו של רישיון לסימן מסחר, כתבנו בעבר כאן].

בדחותה את הבקשה קבעה הפוסקת בקניין רוחני כי הגם שדרך המלך במקרה כגון זה הינה רישום הרישיון לשימוש בסימן בפנקס סימני המסחר על שם הזכיין, מי שקיבל את הרישיון, הרי שאין במניעת הרישום וביצוע פעולות השיווק בפועל על ידי הזכיין בכדי להיחשב ל"היעדר שימוש" בסימן. החובה לרישום הרישיון נועדה למנוע הטעיה של הציבור אך במקרה בו לא קיימת יריבות בין בעל הסימן לבין הזכיין הפועל מטעמו הרי שאין בכך בכדי לשלול את תוקף הסימן בטענה של חוסר שימוש.

הדברים תקפים, בפרט, לאור העובדה כי BRITNEY SPEARS עצמה נוטלת חלק מרכזי בפעולת השיווק בין היתר בהשתתפות בסרטוני פרסומת. ביחס לכך אף נכתב בהחלטה:

"...שחלקה בשיווק המוצרים הינו מעבר לתפקידה כפרזנטורית של החברה. פרזנטור (המונח שקבעה האקדמיה ללשון העברית: "יַצְגָן") הוא ידוען המשתמש בפרסומו כדי להשתתף במסעי פרסום של תאגיד תמורת תשלום. BRITNEY SPEARS אינה פרזנטורית במובן המקובל של המונח, היא זאת אשר נותנת למוצרים הנושאים את שמה את ערכם, בזכות פעולה זו "הלקוחות מוכנים לקנות" (תוצאת השיווק), מתוך ידיעה כי היא עומדת מאחורי המוצר שרכשו, בניגוד לפרזנטור אשר מפרסם את המוצר אך אינו מייצג את מקורו"

כך שלמעשה, במקרה זה, אף בעלת הסימן מעורבת בשיווק ובפרסום המותג בישראל ולא "רק" הזכיין.

עוד נקבע בהחלטה כי אף לו הייתה מתקבלת הבקשה וסימן המסחר היה נמחק מפנקס סימני המסחר הרי שלא היה בכך בכדי לגרוע מזכויותיה של BRITNEY SPEARS.

זאת, מאחר  והסימן BRITNEY SPEARS הוא "סימן מסחר מוכר היטב" בישראל. סימן מסוג זה מקים לבעליו זכות ייחודית לשימוש בו ובכללה את הזכות למנוע מאחרים לעשות שימוש בסימן הדומה לו עד כדי הטעיה, ביחס למוצרים לגביהם נרשם הסימן – גם אם הסימן אינו רשום במרשם סימני המסחר.

עוד נציין – והגם שהעניין לא עלה בעניין זה – כי סימן מסחר מוכר היטב שאף נרשם כסימן רשום בישראל עשוי להקנות לבעליו זכות שימוש בסימן אף ביחס למוצרים ושירותים אחרים מאלו שהוגדרו בתעודת הרישום.

על כן, טוב ינהג כל גורם השוקל רישום סימן מסחר בישראל ויוודא שהסימן אותו הוא מבקש לרשום אינו מהווה סימן רשום ביחס למוצרים או שירותים אחרים, באשר אם מדובר בסימן רשום אשר עשוי להיחשב לסימן מסחר מוכר היטב – הרי שהדבר עשוי לסכל את קיבול הבקשה החדשה ואף לחשוף את המבקש להליכים משפטיים אל מול בעליו של הסימן המוכר היטב. 

ביהמ"ש עיכב את הדיון בתביעה ייצוגית נגד Google בשל קיומה של תביעה דומה בארה"ב

 סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כבוד השופט חאלד כבוב, הורה, בהחלטתו מיום 7.1.2021, על עיכוב ההליכים בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד חברת Google LLC . זאת, בשל קיומה של תביעה דומה בארה"ב [ת.צ. 22977-06-20 בראל ואח' נ' Google LLC].

המדובר בתביעה ייצוגית אשר הטענה המרכזית העומדת בבסיסה היא כי גוגל מציגה בפני הגולשים אופציה לגלישה אנונימית בדפדפן "גוגל כרום", במסגרתה, לא ייאסף על ידיה מידע על הגולש כגון היסטורית הגלישה שלו וכיו"ב. בפועל, טוענים התובעים, נאסף מידע על הגולש, כדוגמת היסטוריית הגלישה שלו, וזה משמש את החברה לצרכים מסחריים. התובעים העמידו את תביעתם על סך 2,000,000,000 ש"ח.

גוגל מצידה, ביקשה לעכב את ההליכים בתביעה הישראלית עד להכרעה בתביעה דומה שהוגשה כנגדה בארה"ב, מספר ימים טרם הגשת התביעה הישראלית. 

הדין הישראלי מאפשר לעכב את הדיון בהליך משפטי, עקב קיומו של "הליך תלוי ועומד", בין היתר, על מנת למנוע הכרעות סותרות והכבדה יתרה על היריב. אין המדובר בזכות אוטומטית של מי מבעלי הדין אלא בעניין המסור לשיקול דעתו של בית המשפט. 

בפסיקות בתי המשפט שניתנו במהלך השנים נקבע כי ככל שיש הצדקה לכך ניתן לעכב דיון בהליך המתנהל בישראל אף בשל קיומו של הליך המתנהל במדינה אחרת. עוד נקבע בפסיקות בתי המשפט כי אין צורך בחפיפה מוחלטת בין ההליכים, על מנת לסלול את הדרך לעיכוב הדיון באחד מהם, אלא כי די, לצורך כך, בהיות שני ההליכים דנים באותה סוגיה מהותית.

בשים לב לשיקולים השונים שהובאו בפסיקה, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ההליכים בדיון בתביעה הישראלית. בין היתר, מאחר ומדובר באותה נתבעת ומאחר וניהול שני הליכים מורכבים בעניין יכביד על בעלי הדין ובפרט על חברת גוגל, שתיאלץ לנהל שני הליכים יקרים בעניין דומה ובמדינות שונות.

מקום מרכזי בהחלטת ביהמ"ש ניתן לשיקול של "מניעת הכרעות סותרות", וזאת, למרות שמדובר בבתי משפט הפועלים במדינות שונות ובציבור שונה של תובעים המצוי בכל אחת מהן, כך שלמעשה, מנקודת עיניהם של התובעים ואף של כל אחת ממערכות המשפט המדינתיות השונות, אין כל מניעה להגיע להכרעה סותרת. 

חרף זאת, מהחלטת בית המשפט עולה כי בעניינים בעלי משמעות גלובלית מסוג זה ראוי לאפשר הכרעה אחידה ולצמצם את האפשרות להגיע להכרעות סותרות, אף כשמדובר במדינות שונות ובציבור תובעים שונה. 

מדובר בהכרעה מעניינת ולטעמי, לא מובנת מאליה. לא אופתע אם העניין יעלה בקרוב לדיון נרחב בערעור שיוגש לבית המשפט העליון.   

רשם סימני המסחר אפשר חקירה נגדית של עד באמצעות תכנת ZOOM

 

דומני שאין עו"ד המעורב בתיקים בעלי אלמנטים בינלאומיים שלא נתקל בחודשים האחרונים בבעיה זו: עד חשוב בתיק מתגורר בחו"ל. עקב משבר הקורונה והיותו בקבוצת סיכון חושש העד להגיע לישראל, מה גם שהגעה לישראל עשויה להיות כרוכה בשהות של שבועיים בבידוד עם ההגעה לישראל ובשהות דומה בבידוד עם החזרה למדינת הבית.

בהחלטה מעניינת שניתנה לאחרונה על ידי הפוסקת בקניין רוחני דר' רויה ישראלי, במסגרת בקשה לביטול סימן מסחר מס' 224383 Britney Spearsנקבע כי בנסיבות מסוימות ניתן לפטור את העד הזר מהתייצבות לדיון בישראל ותחת זאת לקיים את חקירתו הנגדית בהיוועדות חזותית באמצעות תוכנת ZOOM.

כרקע להחלטה יש לזכור כי על פי סעיף 67 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 הסמכות להורות על חקירת עד היא סמכות שברשות הנתונה לשיקול דעתו של הרשם, זאת, בניגוד להליכים רבים מסוג אחר בהם תצהיר כתוב הוא חסר ערך ראייתי, כל עוד לא נחקר העד על תצהירו.

חרף זאת ומאחר ובעלת הדין שכנגד התעקשה לחקור את העד, תושב ארה"ב, על תצהירו, ועל מנת שלא יימנע ממנה יומה בפני רשם סימני המסחר, הוחלט לאפשר את ביצוע החקירה באמצעות שימוש בתוכנת ZOOM כאשר העד נמצא בביתו בארה"ב ומשתתף בהיוועדות חזותית בדיון שנערך בלשכת סימני המסחר בירושלים.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון נקבע בהחלטה כי, ככלל, על מנת לאפשר "מתן עדות באמצעות וידאו דרושה סיבה טובה" וכי "הקביעה אם הסיבה אותה מציג הצד המבקש לאפשר מתן עדות באמצעות כינוס וידיאו היא בבחינת "סיבה טובה" צריכה לשקף איזון בין הנזק, הרפואי במקרה דנן, הצפוי לעד כתוצאה מטיסה לישראל לבין הנזק המשפטי הצפוי להיגרם כתוצאה מכך לצד השני. [רע"א 8867/12 חג'אזי יוסף נ' יונדה גרינגאל (21.12.2012)]. 

כמו כן, נקבע בהחלטה כי לצד ההצבעה על סיבה טובה יש להראות שהבקשה הוגשה בתום לב, ושהעדות נדרשת לשם הכרעה במחלוקות הרלוונטיות. המצב האפידמי השורר בעולם הוא, על פי ההחלטה, בגדר "סיבה טובה" המצדיקה את קיום החקירה הנגדית בהיוועדות חזותית, הן לאור גילו ומצבו הרפואי של העד ואף מהטעם שבואו לישראל יאלץ אותו להיות בבידוד כפול של שבועיים, בבואו לישראל ועם שובו לארה"ב, בפרק זמן כולל של כמעט חודש ימים, נטל שאינו מידתי משעסקינן בעד.

עוד נדחתה בהחלטה "טענת מבקשת הביטול כי חקירה בהיוועדות חזותית תהיה אפקטיבית פחות" הגם ש"ייתכן שחקירה בהיוועדות חזותית תהייה מאתגרת יותר ומורכבת יותר בהשוואה לחקירה בלתי אמצעית".  ואולם, דרך זו עדיפה מדחיית הדיון למועד בלתי ידוע. 

האם מדובר במגמה שתתרחב אף לערכאות אחרות? ימים יגידו. 

פסיקה: שימוש בתמונה מאתר חינמי צפויה למנוע הגנת "מפר תמים"

במסגרת עבודתי נוכחתי לדעת שרבים סבורים כי תמונות ש"נמצאות באינטרנט" מותרות לשימוש חופשי על ידי כל אחד. רבים עושים שימושים שונים, למשל במסגרת אתרים מקצועיים, בתמונות ש"מצאו באינטרנט".

במסגרת עבודתי נוכחתי לדעת שרבים סבורים כי תמונות ש"נמצאות באינטרנט" מותרות לשימוש חופשי על ידי כל אחד. רבים עושים שימושים שונים, למשל במסגרת אתרים מקצועיים, בתמונות ש"מצאו באינטרנט".

המדובר בטעות שגויה ונפוצה אשר עשוי להיות לה מחיר יקר.

חשוב לדעת כי גם תמונה ש"מופיעה באינטרנט" או ש"מצאתי בגוגל" עשויה להיחשב ליצירת צילום המוגנת בזכות יוצרים ואשר שימוש לא מורשה בה הוא עילה לתביעה כנגד המשתמש. כך, גם אם המשתמש טוען כי לא ידע שמדובר בתמונה המוגנת בזכות יוצרים.

אמנם, על פי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, מי ש"לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה". ואולם, פסיקת בתי המשפט קבעה כי רק מי שהוכיח יסוד מוצק ונאמן לתום לבו יוכל ליהנות מהגנה זו וכי אין די בהנחה סתמית.

כך למשל נקבע לאחרונה על ידי כבוד השופטת נועה גרוסמן, מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כי נטילת תמונה מאתר תמונות המציע לגולשים תמונות חינמיות:

"...שקולה כנגד עצימת עיניים מכוונת שאינה מקימה הגנת מפר תמים. גם אם אין להחמיר ולומר כי מדובר בכוונת מכוון להפר זכות יוצרים, הרי כאן לטעמי משום התנהלות בעייתית של מי שביקש לבצע שימוש ב'ממצא אינטרנטי', ללא ניסיון כלשהו לאיתור בעליו. ניתן אף לומר כי זו היא מעין קלות דעת או אדישות לאפשרות כי תיפגענה זכויות יוצרים כתוצאה מהשימוש באותו 'ממצא אינטרנטי'

כבוד השופטת גרוסמן אף ציינה כי:

"לטעמי, מי שפונה לאתר שזהותו אינה ברורה ואין אפשרות ליצור קשר מובהק עם הבעלים או העורך שלו, מתנהל כבר בשלב זה באופן בעייתי העשוי לפגום בהגנת "מפר תמים". דווקא הקלות בה ניתן ליטול צילומים ותמונות מתוך אתרי אינטרנט שונים, קל וחומר  אתרים "חינמיים" ו"עמומים", מחייבת כל אחד, קל וחומר גוף רציני ובעל מעמד כפי  שהנתבעת טוענת להיות, במשנה זהירות. לפיכך, בהעדר ראיות ממשיות לפיהן בוצע ניסיון תוך השקעת מאמץ סביר לאיתור של בעל  זכות היוצרים בצילום על ידי הנתבעת, אין להסתפק ואין לקבל את הטענה הסתמית, כי הצילום נלקח מאתר זר, לצורך ביסוס הגנת מפר תמים".

[ת.א. (מחוזי ת"א) 56389-10-17 ברדוגו נ' ד.איתן/ר' להב-ריג אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ (16/8/2020)]

האם המצב היה שונה לו היה מדובר בתמונה שנרכשה מאתר איטרנט המציע רישיונות לשימוש בתמונה תמורת כסף? מפסק הדין עולה כי קיים הבדל משמעותי בין המקרים. יחד עם זאת,  לדעתנו, גם במצב כזה יתכן ותישלל הגנת תום לב, למשל מקום בו מדובר בתשלום סמלי שאינו משקף את העלות של רישיון לתמונה באיכות דומה או כמשדובר באתר אשר עולים סימני שאלה ביחס לכשרותו

יתרה מכך, גם כשנרכש רישיון לשימוש בתמונה וגם כשמדובר ברישיון תקף שניתן על ידי בעל הזכויות, חשוב לעיין בקפידה בתנאי הרישיון ולוודא שהשימוש של רוכש הרישיון בתמונה אינו חורג מתנאי הרישיון.

מכל מקום, ככלל אצבע, ובכדי להימנע מתביעה בגין הפרת זכות יוצרים, חשוב ביותר להימנע מעצימת עיניים, מלאה או חלקית, ולעשות שימוש אך ורק בתמונות אשר השימוש בהם הותר, תוך תיעוד הרישיון ואופן השגתו.

כמה מילים על הקשר בין בני גנץ, יאיר לפיד והשפעת דיני המקרקעין על דיני זכויות יוצרים

לפני למעלה מעשור נחקק חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007. המדובר בחוק מודרני שבא להחליף את החקיקה הקודמת בתחום, שהורתה בימי המנדט הבריטי.

ואולם, וכפי שלמד כל אדם הצולל לעולם המשפט, גם חוקים מודרניים ומקיפים אינם מספקים לעתים מענה לכל סוגיה העומדת על הפרק. כך למשל, נעדרת מחוק זכות יוצרים, כמעט לחלוטין, הסדרה של השאלות העולות במקרה של בעלות משותפת של כמה גורמים ביצירה המוגנת בזכות יוצרים.

כך, בין היתר, לא ברור מהו היקף זכות השימוש של שותף בבעלות ביצירה: האם על שותף המעוניין לעשות שימוש ביצירה המצויה בבעלות משותפת של מספר בעלים, לקבל את הסכמת כל שותפיו ליצירה לשימושו בה או שמא כל שותף רשאי לעשות ביצירה שימוש עצמאי, ללא תלות ביתר השותפים?

שאלה זו הונחה לאחרונה על פתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, בתביעה שהגישו סיעות "יש עתיד בראשות יאיר לפיד" ו"תל"ם בראשות משה בוגי יעלון" כנגד סיעת "חוסן לישראל", בראשות בני גנץ, מי שעל פי החלטת הוועדה המסדרת של הכנסת ממשיכה לשאת בשם "כחול לבן", כשמה של המפלגה בה אוגדו יחד שלושת הסיעות הללו, בשלושת מערכות הבחירות האחרונות. בתביעתן, ביקשו התובעות מבית המשפט למנוע מהנתבעת להמשיך ולעשות שימוש בלוגו המשותף של המפלגות, לאחר שזו בחרה ללכת בדרך אחרת, להיפרד מהתובעות ולהצטרף לממשלת האחדות הלאומית.

חשוב לציין כי לו היו הצדדים מסדירים את זכות השימוש בלוג מראש הרי שהיה בהסדרה שכזו בכדי לספק תשובה לשאלת המשך השימוש בלוגו ללא צורך להזדקק להוראות החוק. ואולם, כזוגות רבים הצועדים לחופה, אף  בני הזוג הללו, או ליתר דיוק חברי השלישיה שהרכיבה את מפלגת "כחול לבן", לא העלו על דעתם היפרדות קשה אחרי תקופת "נישואים" כה קצרה.

בהיעדר הסכמה מראש על אופן השימוש, לצד היעדר התייחסות לעניין בחוק זכות יוצרים ובהסתמך על פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, נדרש כבוד השופט יונה אטדגי, שדן בתובענה, לדיני המקרקעין. בדומה לדיני זכויות יוצרים, אף דיני המקרקעין עוסקים, במהותם, בהסדרה של זכויות קנייניות או, למצער, זכויות בעלות אופי קנייני. משכך, במקרה של חסר בחוק זכות היוצרים בעניינים מעין אלו, ניתן להקיש מההסדרים הקיימים בחוקים קנייניים אחרים, כחוק המקרקעין, ולהטמיע את ההסדר שחוקים אלו מציעים אל תוך דיני זכות יוצרים על דרך ההיקש.

כך, בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 נקבע, ביחס לנכסי מקרקעין המצויים בבעלות משותפת של מספר גורמים, כי "כל בעלים במשותף רשאי, ללא הסכמת יתר השותפים, להשתמש בנכס המשותף שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שיתוף כזה משותף אחר". 

בענייננו, קבע בית המשפט כי בהיות סיעת "חוסן לישראל" בראשות בני גנץ, מי שעל פי החלטת הועדה המסדרת בכנסת  תמשיך לשאת את השם "כחול לבן" הרי שהמשך השימוש שלה בלוגו של המפלגה המאוחדת הינו שימוש סביר.

מאחר וסיעת "חוסן לישראל", מצדה, לא ביקשה למנוע מיתר הסיעות להמשיך ולעשות שימוש בלוגו ולמעשה גם יתר הסיעות לא ביקשו זכות זו לעצמן, הרי שאין המדובר במניעת שימוש משותף אחר כך שאם נקיש מההסדר הקיים בחוק המקרקעין לנסיבות ענייננו, הרי שאין למנוע מ"חוסן לישראל", "כחול לבן" דהיום, מלהמשיך ולעשות שימוש בלוגו המשותף של המפלגה המשותפת.

[ה"פ (מחוזי ת"א) 26045-04-20 יש עתיד בראשות יאיר לפיד ואח' נ' חוסן ישראל (216.2020); התובעות יוצגו על ידי עו"ד עודד גזית ועו"ד יורי שוסטין; הנתבעת יוצגה על ידי עו"ד ערן מרינברג ועו"ד שמעון בראון)].  

ה'אדמין' העלה תכנים מפרים – בעל האתר עשוי לשאת באחריות

אתרי אינטרנט רבים מאפשרים למשתמשים בהם להעלות תכנים לאתר שונים לאתר. כך למשל, אתרים הכוללים מערכת של 'פורומים', במסגרתם יכול כל משתמש לכתוב טקסטים מועתקים או להעלות תכנים אחרים, שזכויות היוצרים בהם שייכים לגורם אחר (כגון: תמונות, קובצי שמע, סרטונים וכיו"ב). 

היערכות תקינה של בעל אתר מסוג זה, כוללת שימוש בכלים משפטיים שונים שמטרתם להפחית ואולי אף לאיין את אחריותו המשפטית של בעל האתר לתכנים המפורסמים על ידי משתמשים, שלא בידיעתו. 

המוכר בהם, הוא נוהל "הודעה והסרה", המאפשר לבעל אתר, בנסיבות מסוימות, שלא לשאת באחריות להפרה שבוצעה על ידי גולש באתר, ככל שבעל האתר הסיר את התוכן מעת שנודע לו על ההפרה על ידי הנפגע וככל שהאתר עומד בכללים שונים שנקבעו בפסיקה בעניין. 

על מנת להכיר כללים אלו באופן ממצה, מומלץ כי כל גורם המקים אתר אינטרנט יתייעץ טרם הקמת האתר בעו"ד בעל ידע וניסיון ביחס להקמה ותפעול של אתרי אינטרנט באופן העולה בקנה אחד עם החוק.  חשוב לדעת: לא בכל מצב יוכל בעל האתר לחסות תחת טענה כי פעל בהתאם לנוהל "הודעה והסרה" ועל כן חשוב להכיר את הכללים על בורים ולא להסתפק ב"רסיסי" מידע המלוקטים ממקורות שונים.

חריג מעניין לתחולת הגנה זו הוזכר לאחרונה בפסק דין של כבוד השופטת אושרית רוטקופף, שופטת בית משפט השלום בפתח-תקווה  אשר התייחסה להפרת זכות יוצרים המתבצעת על ידי מנהל פורום שאינו עובד של האתר – ה"אדמין" (Admin) [תא (שלום פ"ת) 15314/07/18 י'ברדוגו נגד אף.אקס.פי בע"מ (10/01/2020)]. 

כידוע, אתרים רבים מאפשרים לגולשים דומיננטיים לנהל את אחד הפורומים או המדורים באתר, באופן וולונטרי ומבלי שהללו הם עובדי האתר או מפעיליו. על פי פסק דינה של כב' השופטת רוטקופף, לא יוכל בעל האתר לטעון כי מדובר בתוכן שהעלה 'אדמין' שכזה, שאינו מוכר למפעיל האתר באופן אישי ואינו עובד שלו, גם אם פעל בהתאם לנוהל "הודעה והסרה". 

על פי פסיקת כב' הש' גרוסקופף, עצם ההרשאה הניתנת ל'אדמין' לנהל פורום במסגרת האתר, הופכת אותו לשלוח של בעל האתר כך שהאחרון נושא באחריות לתכנים שהועלו על ידי אותו 'אדמין' באופן עצמאי. כדבריה: 

"הנני סבורה כי גם אם אכן אותו מפרסם אינו נמנה רשמית כעובד מן המניין של הנתבעת, יש לראות בפרסום שלו (להבדיל מפרסום של משתמש מזדמן אחר) כפרסום שנעשה בשליחותה ובאישורה מכללא של הנתבעת. במקרה דנן עסקינן כאמור באתר המרכז מאות פורומים בהם חברים אלפי משתמשים וצפייה בהם אפשרית מצד כלל הגולשים. גם אם שוכנעתי שיש בתנאי השימוש באתר (כפי שהוצגו במסגרת נ/3) התייחסות לאיסור של פרסום "חומר מוגן בזכויות", יש בכך לכל היותר, כדי ליצור לה הגנה ביחס לפרסום של משתמש רגיל אולם לא כלפי גורם שלשיטתה היא עצמה נושא במעמד בכיר ופועל לצורך קידום האינטרסים שלה בתפעול האתר. במילים אחרות, הנתבעת לא יכולה לטעון כי ניהול הפעילות בכל פורום/קהילה באתר נעשה באמצעות מנהלים אשר פועלים בשמה ומטעמה ובתוך כך מצפה מהם שיישמו בין היתר את תנאי השימוש כלפי חברי ומשתמשי הפורום הרלוונטי שבאחריותם, אולם להתנער מפרסום ישיר של אותו גורם מנהל אשר מהווה בנסיבות הפרה של זכויות היוצרים של התובע בתצלום האמור. כל זאת, בשעה שאותו גורם בחר להעלות באופן יזום תצלום מבלי לבקש תחילה רשות מהתובע לפרסמו וזאת חרף קיומן של אינדיקציות ברורות לכך שהתובע היא בעל הזכויות בתצלום כפי שעולה מהטקסט הכתוב (שהועתק מהכתבה המקורית שפורסמה באתר YNET). על רקע קביעתי זו בה למעשה הגורם אשר עמד מאחורי העלאת התצלום הינו בגדר שלוחה של הנתבעת, אין כל משמעות בנסיבות העניין לטענת ההגנה הנוספת שהעלתה הנתבעת לעניין אימוץ נוהל "הודעה והסרה", נוכח זאת שההתייחסות בפסיקה למנגנון/נוהל זה התמקדה בשאלת היקף האחריות הרצוי של גורמי ביניים אשר אין להם זיקה ישירה ואקטיבית להפרת זכות יוצרים". 

האמור בבלוג זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו הלכה למעשה. אין ולא יהיו בין הכותב בבלוג לבין המשתמש יחסי עו"ד-לקוח.