האם גוגל אחראית לדברי לשון הרע המופיעים בתוצאות החיפוש?

תהליך ה"גוגליזציה" שעבר בשנים האחרונות עולם האינטרנט בפרט (ועל עולמנו בכלל), הביא, בין היתר, לתופעה בולטת ב"שוק" הפרסומים המכילים לשון הרע: "דחיפתם" של פרסומים שוליים אל קדמת הבמה, באופן המסב למושא הפרסומים נזק בהיקף רחב יותר מהנזק שהיה נגרם לו בעבר בעקבות פרסום דומה.

 

טלו לדוגמא אדם שדיבתו הוצאה רעה במסגרת כתבה שפורסמה במקומון המופץ בעיר מסוימת במספר עותקים מועט, טרם עידן האינטרנט. יתכן ופרסום מסוג זה היה גורם לאדם המושמץ נזק לזמן מסוים בקרב הציבור הקטן יחסית שנחשף לפרסום. ואולם, במקרים רבים  הייתה הכתבה נשכחת בחלוף זמן-מה ומעלה אבק בארכיונים עיתונאיים.

 

בשונה מכך, כתבה זהה שתפורסם כיום במקומון בתפוצה מקומית דומה, תמשיך לרדוף אחר האדם המושמץ במשך זמן רב ותגיע לקהל יעד רחב ביותר, זאת, במקרה שהיא תעלה לאתר אינטרנט כלשהו (כדוגמת אתר המקומון), תאותר על-ידי מנוע החיפוש גוגל ו"תתייצב" בראש תוצאות החיפוש שיופיעו כל אימת שמאן דהו יבצע חיפוש על-בסיס שמו של האדם המושמץ. כך למעשה, "משדרג" מנוע החיפוש גוגל את עוצמת הפגיעה באדם המושמץ וחושף את דברי הדיבה בפני כלל משתמשי הרשת דוברי העברית ובמשך תקופה ארוכה שסופה לא ידוע.

 

במציאות זו, שוקלים לעתים תובעים פוטנציאליים  המעוניינים להגיש תביעת לשון הרע, לפתוח חזית משפטית כנגד גוגל עצמה, בניסיון להביא להטלת אחריות משפטית על גוגל בגין הפרסום ה"מוקפץ" על-ידי מנוע החיפוש, וזאת,  כתחליף או כתוספת לחזית הישירה כנגד האחראים הישירים לפרסום המכיל לשון הרע (כדוגמת כותב הכתבה, עורך המקומון ואחרים).

 

בדרך זו ניסה להלך התובע בת.א. (ת"א) 12773/08 יגאל לביב נ' גוגל ישראל בע"מ, תיק אשר נדון בבית משפט השלום בתל-אביב בפני כבוד השופטת אביגיל כהן (המכהנת כיום כרשמת בבית המשפט המחוזי בת"א).  לטענת התובע, גוגל אחראית אף היא לתוכן של פרסומים המכילים דברי לשון הרע ואשר מופיעים כל אימת שמאן דהו מבצע חיפוש באתר גוגל כששמו של התובע הוא צירוף מילות החיפוש. אמנם גוגל טרחה להסיר את הפרסומים הבעייתיים מעת שנודע לה עליהם ועוד טרם הגשת התביעה, ואולם, התובע דרש מגוגל לפצות אותו בסכום של חצי מיליון ש"ח בגין התקופה בה הופיעו הפרסומים כתוצאות חיפוש.

המדובר, כמובן, בפרסום שאמנם הופיע כקישורית באחת מתוצאות החיפוש באתר גוגל אך לא נכתב על ידי גוגל ולגוגל לא הייתה כל שליטה עליו. גוגל כשלעצמה אינה נוקטת פעולה אנושית רצונית בפרסום הקישור כתוצאה במנוע החיפוש. בפועל, מבוסס מנוע החיפוש על  "זחל" וירטואלי ("crawler") העובר דרך קבע בין דפי אינטרנט שונים. לעמודים אלו מגיע הזחל לאחר שהוא מאתר אוטומטית את התגיות באתר (כלומר מילת החיפוש הרלבנטיות אותן הגדיר יוצר הדף במטרה לקדמו ברשת). לאחר מכן, "מאנדקס" מנוע החיפוש את מכלול הדפים הרלבנטיים כרשימת תוצאות החיפוש על בסיס צירוף מילים רלבנטי. תהליך זה מתבצע מבלי שלמנוע החיפוש יש שליטה כלשהי על תוכן הדפים אותם הוא מאתר ו"מאנדקס".  מחד, כאמור, אין מעורבות אקטיבית של גוגל בתהליך המתבצע מאילך. מאידך כאמור, תהליך זה מעצים למעשה את הפגיעה באדם העומד במוקד הפרסום המכיל לשון הרע.

השופטת א' כהן דחתה את התביעה כנגד גוגל. בפסק הדין אימצה השופטת כהן פסיקות קודמות של בתי המשפט אשר קבעו כי אתר אינטרנט, בניגוד לעיתון, למשל, אינו "אמצעי תקשורת" (כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965) ומשכך אין מקום להטיל אחריות על מנהליו, זאת, בניגוד לעורך ראשי של עיתון, למשל, אשר בנסיבות מסוימות יישא אף הוא באחריות לדברי לשון הרע שנכתבו בעיתון אותו הוא עורך. כיון שמנוע שהחיפוש אינו יכול "להבין" את התכנים העולים בו הרי שאף אין מקום לראות בגוגל כמי שמשדלת גורם אחר לביצוע עוולה של לשון הרע או כמי שמשתפת פעולה עם גורם כזה.

עוד קבעה השופטת כהן כי הטלת אחריות על גוגל באופן שיאלץ אותה לסנן מראש פרסומיםשליליים כנגד גורמים שונים מחשש להיתבע בתביעת לשון הרע תפגע במידה רבה בציבור בכללותו ובמהות קיומו של מנוע החיפוש ככלי שמאפשר לכל גולש להיחשף למכלול החומר הרלבנטי ביחס למילות החיפוש שהקיש, בין אם מדובר בפרסומים חיוביים ובין  אם בפרסומים שליליים.

על כן, לדבריה:

"קבלת התביעה לא רק שתוביל לאפקט מצנן שיעמיד בסכנה את קיומו של כל מנוע חיפוש –  שהוא שירות חיוני לציבור בתקופתנו, אלא תקעקע לחלוטין את כל יסודות השירות החיוני של מנוע החיפוש".

על בסיס נימוקים אלו, דחתה השופטת כהן את התביעה כנגד גוגל.

לאחרונה, נדרש בית המשפט לדון בהיבט חדש ביחס לאחריותה של גוגל בהקשר של לשון הרע (ה"פ (ת"א) 1242-01-13). הפעם מדובר בתביעה למתן צו מניעה שיורה לגוגל להסיר ביטויים פוגעניים העולים ב"מנגנון ההשלמה" האוטומטי של גוגל – אותו מנגנון המצמיד באופן אוטומטי למילות חיפוש מילים נוספות על בסיס חיפושים שנעשו על-ידי אחרים בעבר, באופן המקל על מבצע החיפוש לעלות על צירוף המילים נשוא החיפוש.

התובע טען כי כל אימת שמאן דהו מקיש את שמו המלא בקוביית החיפוש בגוגל, מעלה מנגנון ההצמדה באופן אוטומטי משפטים שונים הכוללים את שמו בצירוף "מחמאות" שונות כדוגמת  "....רמאי", "....נוכל" וכדומה.

גוגל, מצדה, טוענת כי היא אינה בוחרת באופן רצוני את המילים או הצירופים שמציע מנגנון ההשלמה וכי הללו נקבעים על-ידי אלגוריתם המפיק אותם בהסתמך על מידע הכולל את ערכי החיפוש של מילות החיפוש, על ידי כלל המשתמשים באתר, כאשר גוגל, כשלעצמה, אינה מתערבת בהם.

האם אף במקרה זה יקבע בית המשפט כי מנגנון ההצמדה משרת אף הוא אינטרס ציבורי או שמא יקבע אחרת? ימים יגידו.








 


 

 

 

 

 

 

הודעה בדבר אישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

הודעה בדבר אישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

ת.צ. 33812-12-11 (מרכז) ליאור גולדברגר נ' סולגאר ישראל אמברוזיה בע"מ  

מובא בזאת לידיעת הציבור כי ביום 22.7.2013 אישר בית המשפט המחוזי מרכז את פרסומו של הסדר הפשרה שלהלן בת.צ. 33812-12-11 ובבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, הסכם אשר נחתם בין הגב' ליאור גולדברגר (להלן – "המבקשת") לבין חברת סולגאר ישראל, אמברוזיה בע"מ (להלן – "המשיבה").

1.         עניינה של התובענה, אשר הוגשה ביום 19.12.2011, בטענת המבקשת לפיה הפרה המשיבה את הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ודיני בריאות הציבור, בכך ששיווקה במשך תקופה ממושכת את המוצר "ויטמין B-12 נוזלי 2,000 מק"ג בתוספת קומפלקס ויטמיני B" (להלן – "המוצר") באריזה עליה נכתב כי המדובר במוצר "ללא חומרים משמרים", הגם שהמוצר מכיל את החומר המשמר 'פוטסיום סורבט'. הצדדים הגיעו להסדר פשרה אשר עיקריו יפורטו להלן.

קבוצת התובעים

2.         הצדדים הסכימו כי הקבוצה שבשמה תנוהל ותאושר התביעה הייצוגית ביחס לעניין צווי מניעה ועשה בלבד תכלול את כל מי שרכש את המוצר הארוז באריזה עליה נכתב כי המדובר במוצר "ללא חומרים משמרים" (להלן – "הקבוצה"), תוך שהמשיבה  שומרת על זכותה לטעון בסיכומיה כי לכל עניין החורג מעצם הוצאת הצווים, הקבוצה הרלבנטית לעניין צווי המניעה והעשה כוללת רק את חברי הקבוצה לעניין הסעד הכספי, כמפורט להלן.

3.         עוד הסכימו הצדדים כי ביחס לסעד הכספי בלבד תוגדר תת-קבוצה אשר תכלול כל אחד מחברי קבוצת התובעים שלגביו התקיימו התנאים הבאים:

3.1  הוא רכש את המוצר כשהוא נושא את התווית הנושאת כיתוב "ללא חומרים משמרים" ו/או ארוז באריזה הנושאת כיתוב "ללא חומרים משמרים".

3.2  הוא קרא את הכיתוב לפיו המוצר הוא מוצר "ללא חומרים משמרים" ו/או סבר כי המוצר אינו מכיל חומרים משמרים ו/או סבר כי כל המוצרים שמשווקת המשיבה הם מוצרים ללא חומרים משמרים.

3.3  הוא לא קרא את הכיתוב לפיו יש במוצר 'פוטסיום סורבט' ו/או חומר משמר אחר, או שקרא כיתוב זה אך לא ידע כי 'פוטסיום סורבט' הוא חומר משמר.

3.4  הוא לא היה קונה את המוצר לו ידע שהמוצר מכיל חומר משמר.

3.5  בעקבות גילוי העובדה כי המוצר מכיל חומר משמר והפגיעה באוטונומיה שלו הוא חש תחושות של כעס, אי נוחות, גועל וכו'.

4.         ע"פ חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן – "החוק") מחייב פסק הדין המאשר הסכם זה את כל הנמנים על חברי קבוצת התובעים. ע"פ סעיף 18(ד) לחוק מי מחברי הקבוצה המעוניין להגיש לביהמ"ש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה רשאי לעשות זאת בתוך 45 ימים ממועד פרסום הודעה זו.  ע"פ סעיף 18(ו) לחוק מי מחברי הקבוצה אשר אינו מעוניין כי יחול עליו הסדר הפשרה רשאי לבקש מביהמ"ש, תוך 45 ימים ממועד פרסום הודעה זו, להתיר לו לצאת מן הקבוצה שעליה יחול ההסדר.

5.         התביעה תאושר כתביעה ייצוגית תוך שהתובעת תשמש כתובעת ייצוגית וב"כ (עו"ד אפרים אהרונוב) (להלן – "ב"כ המבקשת") ישמש כב"כ התובעת הייצוגית. ביהמ"ש לא ישמע ראיות בתיק ויפסוק בשאלות שנותרו שנויות במחלוקת לאור טענות הצדדים בכתבי טענותיהם.

6.         במסגרת פסק הדין ינתן צו אשר ימנע מהמשיבה להמשיך ולשווק את המוצר באריזה ו/או עם תווית עליהן נכתב כי המדובר במוצר ללא חומרים משמרים". צו זה ייכנס לתוקפו תוך 30 יום ממועד מיום אישור הסכם הפשרה. בנוסף ינתן צו עשה אשר יחייב את המשיבה לאסוף כל מוצר הארוז באריזה ו/או נושא תווית עליהן נכתב כי מדובר במוצר "ללא חומרים משמרים" או לדאוג לכך שהמילים האמורות ימחקו מהמוצרים, לרבות המוצרים אשר כבר מצויים ברשתות השיווק ובחנויות, והוא ייכנס לתוקפו תוך 30 יום ממועד אישור הסכם הפשרה.

7.         כמו כן יעשה בית המשפט, במסגרת פסק הדין שימוש בסמכותו לפי סעיף 20(ג) לחוק ויחייב את המשיבה 1 בתשלום פיצוי כספי לטובת הציבור בשיעור אותו יקבע בית המשפט כפועל יוצא מטענות הצדדים בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם. בין הצדדים סוכם כי הסכום שייקבע ע"י ביהמ"ש יועבר כתרומה לעמותת אלווין ישראל, עמותה המספקת שירותי תמיכה למתבגרים ומבוגרים בעלי מגבלות התפתחויות.

8.         בנוסף לכך, יקבע ביהמ"ש לפי שיקול דעתו את גובה הגמול שישולם למבקשת ואת גובה שכר-טרחת בא-כוחה.

9.         בנוסף, תשיב המשיבה למבקשת את הסך של 1,639.02 ש"ח אשר המבקשת מצהירה כי הוציאה בגין רכישת מוצרי "ויטמין B12 נוזלי 2000 מק"ג בתוספת קומפלקס ויטמיני B", במסגרת ההיערכות לתביעה וניהולה (לרבות תגובת המבקשת מיום 20.12.2012), ואשר לא נעשה בהם שימוש. המבקשת תשיב למשיבה את המוצרים (עם העברת התשלום עבורם) ככל שהמשיבה תדרוש זאת לא יאוחר מ-30 יום לאחר מועד אישור הסכם זה.

10.       עם אישור הסכם הפשרה ומתן תוקף של פסק-דין להסכם, יתגבש מעשה בי-דין כלפי המבקשת וכל חברי הקבוצה התובעים, למעט מי שיתנו הודעה על יציאה מן הקבוצה במועד המצוין בסעיף 4 לעיל. כפועל יוצא מכך לא תעמוד עוד כל טענה או זכות למי מחברי הקבוצה כנגד המשיבה שלא הודיע על יציאתו מהקבוצה במועד שצוין לעיל. 

11.       הסכם הפשרה נכרת מבלי שצד כלשהו יודה בטענות משנהו.

12.       הפרטים המלאים של ההסדר מפורטים בהסכם הפשרה. מובהר בזאת כי הנוסח המלא של הסכם הפשרה הוא הנוסח המחייב. בכל מקרה של סתירה בין הוראות הסכם הפשרה לבין האמור במודעה זו יגברו הוראות הסכם הפשרה.

13.       הסכם הפשרה המלא, על נספחיו, עומד לעיון חברי קבוצת התובעים במזכירות בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד, בין השעות 8:30 – 13:30 ובפנקס התובענות הייצוגיות הפתוח לעיון הציבור באתר האינטרנט של הנהלת בתי המשפט, וכן אצל ב"כ המבקשת, עו"ד אפרים אהרונוב (בתיאום מראש).

14.       המשיבה תישא לבדה בהוצאות הקשורות לפרסום ההודעה לציבור.

15.       תוכן הודעה זו אושר ע"י כבוד השופטת מיכל נד"ב והיא מתפרסמת על-פי החלטתה.

 

אפרים אהרונוב, עו"ד ב"כ המבקשת מר' שמואל מיקוניס 3, תל-אביב 6777212, טל': 9620231- 077; פקס: 077-4701365

אורי שנהר, עו"ד שנהר-דולב, עו"ד ב"כ המשיבה 1 מרח' יגאל אלון 65 תל-אביב, טל': 5618080 – 03; פקס: 5618082 – 03

 

'שידורי קשת' תפצה את הזמר אסף אבידן לאחר שהשתמשה בשירו לקידום תוכנית "האח הגדול"

בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב דר' עמירם בניימיני, חויבה חברת "שידורי קשת בע"מ" לשלם לזמר היוצר אסף אבידן ולחברת ההפקה והניהול שלו פיצויים בשיעור 85,000 ש"ח, וזאת, לאחר שעשתה שימוש באחד משיריו במסגרת קדימון לאחד מ"פרקי השיא" של תוכנית "האח הגדול" [ת"א 43278-03-11 אבידן ואח' נ' שידורי קשת בע"מ (19.5.2013)].

המדובר בקדימון, 'פרומו', אשר עלה לשידור בשעה 22:00 באחד הלילות של חודש מרץ, 2011, יומיים לפני מועד השידור של הפרק המקודם. בקדימון שולבו קטעים ערוכים משירו של אבידן "Maybe You Are". לטענת קשת, שולב השיר בקדימון עקב טעות של אנשי ההפקה אשר סברו כי קשת רכשה זכויות לשימוש בשיר במסגרת הסכמיה עם ארגון היוצרים אקו"ם, אך בפועל התברר כי הייתה זקוקה לרישיון נוסף מגורם אחר, אשר בהיעדרו, הפרה שידורי קשת את חלק מזכויות היוצר.

למחרת היום וכ-15 שעות לאחר תחילת שידור הקדימון, קיבלה שידורי קשת מכתב התראה מבא-כוחו של אבידן בו נדרשה להפסיק לשדר את הקדימון ולפצות את אבידן בסכום כסף ניכר. קשת ביקשה לבדוק את העניין  אך לא השכילה לסיים את הבדיקה עד למחרת היום, מספר דקות לאחר שהוגשה נגדה תביעה לבית המשפט המחוזי.

בדיון עצמו לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כך שהופרה זכות היוצרים של אבידן, כאשר לטענת שידורי קשת הדבר נעשה עקב טעות בתום-לב אף זאת, בסופו של דבר, רק למשך 36 שעות בלבד לאחריהן הוסר הקדימון. בנסיבות אלו טענה קשת כי אין להשית עליה פיצוי בשיעור ניכר.

התובע אבידן, מאידך, טען כי בנוסף לעצם השימוש בשירו ללא הרשאה, שימוש המהווה הפרה של זכותו הכלכלית ביצירתו, פגעה שידורי קשת גם בזכותו המוסרית, וזאת כיון שהשימוש בשיר נעשה "במסגרת קדימון לתוכנית אשר יש רבים הרואים בה תוכנית 'נמוכה ורדודה', בעוד התובעים סולדים מתרבות 'תוכניות הריאליטי', ולא היו רוצים להיות מקושרים לתוכנית 'האח הגדול'", כתיאור ביהמ"ש את הטענה (ע' 14 לפסה"ד). 

לדברי אבידן, הדבר חמור שבעתיים לאור העובדה כי הוא מקפיד לבחור באופן בררני את העניינים המסחריים לטובתם הוא נרתם, וכי הוא לא היה מסכים בשום אופן לשימוש בשיר שלו לקידום תוכנית מסוגה של "האח הגדול". לאור זאת, הרי שהשימוש שעשתה שידורי קשת בשיר פגע במוניטין ובתדמית שלו בעיני הציבור הרחב, תדמית אשר נתפסת בציבור כ"נקייה, ירוקה, מוסרית, בלתי מתועשת ואידאולוגית", כלשונו.

במסגרת הדיון אף הגדיר אבידן את השימוש בשירו במסגרת קדימון לאח הגדול" כ"אונס של שירו", כלשונו, ולאור זאת, ביקש מביהמ"ש לחייב את קשת, בין היתר, בתשלום פיצויים בסך כולל של 300,000 ש"ח תוך שהם מתייחסים לשידור הקדימון כאל פגיעה בזכויות רבות של התובעים המגולמות כולן ביצירה אחת.

בסופו של יום, קיבל ביהמ"ש את התביעה, אך פסק לטובת התובעים פיצוי של 85,000 ש"ח בלבד, כפיצוי ללא הוכחת נזק. בהחלטתו הבהיר ביהמ"ש כי כיון שמדובר בהפרה של יצירה אחת, בבעלות יוצר אחד, הרי שיש להגביל את מסגרת הדיון בפיצוי לסך של 100,000 ₪ שהוא הסכום המרבי אותו ניתן לתבוע בגין הפרה כפיצוי ללא הוכחת נזק, כגג עליון.

בנסיבות העניין, ולאור העובדה שמדובר בהפרה שהתרחשה במשך 36 שעות בלבד ואף זאת כתוצאה מטעות ורשלנות של אנשי קשת, טעות שתוקנה ע"י קשת לאחר שנודע לה עליה (גם אם לא מידית), ראה ביהמ"ש לנכון להפחית מסכום הפיצוי המקסימלי האפשרי והעמיד את הפיצוי בגין הפרת  הזכות הכלכלית של אבידן על סך 60,000 ש"ח בלבד.

בנוסף חייב ביהמ"ש את שידורי קשת בתשלום פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין פגיעה בזכות המוסרית של אבידן, וזאת, כיון שלדברי ביהמ"ש "יש להביא בחשבון את הפגיעה האישית שהייתה מנת חלקו של הנתבע" (ע' 13 לפסה"ד). כלומר, לדברי ביהמ"ש פגיעה בזכות מוסרית אינה נבחנת רק מנקודת מבט אובייקטיבית אלא אף מנקודת מבטו של היוצר עצמו. על כן, ככל שהיוצר חש פגיעה אישית מעצם השימוש ביצירתו בתוכנית מסוגה של 'האח הגדול', הרי שיש בכך פגיעה בזכות המוסרית וזאת מבלי להידרש כלל לשאלת איכותה ה"אוביקטיבית" של תוכנית מסוג זה.