פרסום רשימת לקוחות באתר העסק עלולה לשלול מהרשימה הגנת סוד מסחרי

חברות ועסקים רבים נוהגים לפרסם באתר האינטרנט שלהם את רשימת הלקוחות של החברה או  העסק. ככל שמדובר בלקוחות גדולים, מוכרים וממותגים הרי שפרסום היותם לקוחות של בעל האתר תורם רבות למעמדו של בעל האתר בעיני הגולש האקראי, הלומד על עסקו של בעל האתר מאתר האינטרנט שלו.

ואולם, לחשיפה של לקוחות העסק לעיני כל עלולות להיות השלכות משפטיות שחשוב להיות מודעים להן. כך למשל, קבע לאחרונה בית הדין לעבודה בת"א כי חשיפה של שמות לקוחות העסק באתר האינטרנט של העסק, עלולה למנוע טענה של בעל העסק כי רשימת הלקוחות מהווה סוד מסחרי. 

המדובר בדיון מקדמי שנערך בתביעה שהגישה חברת אופקים פיננסיים גלובליים בע"מ נגד עובדים  לשעבר בתובעת. עובדים אלו אחזו במשרות ניהוליות, התפטרו, ועברו לעבוד אצל חברה מתחרה. התובעת, אצה-רצה לביהמ"ש וביקשה הוצאת סעד-זמני שימנע מעובדיה לשעבר לעבוד אצל המתחרה במשך 12 חודשים לפחות, בין היתר, בטענה כי הללו מכירים את רשימת הלקוחות של התובעת המהווה סוד מסחרי, ועושים בה שימוש תחת מעבידם החדש – המתחרה העסקי.

בית הדין חזר על ההלכה שנקבעה זה מכבר לפיה "אין ספק ש"רשימת לקוחות" יכולה להוות  סוד מסחרי". ואולם, לא כל רשימת לקוחות מהווה, אוטומטית, סוד מסחרי, אלא, כדברי ביהמ"ש  העליון:

"רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף  כלשהו בקבלת הרשימה 'מן המוכן'" .

[ע"א 9046/96 בן ברוך ואח' נ' תנובה, פ"ד נד(1) 625].

לאור הלכה זו מצא ביה"ד לנכון לקבל את הבקשה באופן חלקי ולמנוע מהעובדים ליצור קשר עם  מספר מוגבל מכלל לקוחותיה של התובעת (50 לקוחות, במקרה זה). בהסבירו את החלטתו ציין  ביה"ד, בין היתר, כי העובדה שהתובעת עצמה לא ראתה בכל לקוחותיה הקיימים סוד מסחרי  מונעת ממנה לטעון כעת כי רשימת הלקוחות המלאה היא סוד מסחרי. כראיה לכך שהתובעת לא ראתה בכל לקוחותיה סוד מסחרי אזכר ביה"ד את העובדה כי התובעת "נהגה לפרסם את זהותם של עשרות מהם באתר האינטרנט".

המסקנה: אם הנכם בעלי אתר אינטרנט מסחרי-תדמיתי ושוקלים לפרסם בו את רשימת הלקוחות, כדאי שתשקלו את העניין קודם לכן. 

[פס"ד המסוקר לעיל הוא ס"ע (ת"א) 11361-02-13 אופקים פיננסיים גלובליים בע"מ נ' רן  שמואל, בפני כב' השופט ד"ר י' לובוצקי; התובעות באמצעות עו"ד חיה שפיגל; הנתבעים באמצעות  עו"ד ניר הראל].











 


 

 

ביהמ"ש המחוזי: מותר לעשות שימוש בשם פרטי של מתחרה כמילת חיפוש בגוגל

לפני שנה (בדיוק!) דיווחתי כאן על פסיקתה הייחודית של שופטת בימ"ש השלום בת"א חנה ינון לפיה שימוש בשם פרטי של מתחרה כמילת חיפוש במנוע Google, מהווה פגיעה בפרטיות אותו אדם ועל כן היא אסורה.

בפסק-הדין זה, ערכה השופטת ינון הבחנה בין מקרה בו מילת החיפוש היא שם של אדם פרטי, מקרה בו קיימת פגיעה בפרטיותו של אדם ומשכך השימוש במילה אסור, לבין מקרה בו מילת החיפוש היא שם של חברה מסחרית אשר כחברה אינה נהנית מזכות לפרטיות ועל-כן השימוש בשמה כמילת חיפוש מותר לכל. בכך יישבה השופטת ינון את פסיקתה עם פסיקה מנחה קודמת אשר ניתנה ע"י שופט ביהמ"ש המחוזי מגן אלטוביה ואשר התירה התירה לעשות שימוש במילת חיפוש של מתחרה במקרה בו היה מדובר בחברה מסחרית. 

פסק-דין שניתן לפני מספר ימים ע"י שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א יהודה פרגו דוחה, למעשה, את ההבחנה בין שם פרטי לשם מסחרי וסולל את הדרך בפני שימוש חופשי בשמות של מתחרים כמילות חיפוש ב- Google [ת.א. 1147/09 מוסקונה נ' פרופורציה פי אם ואח', ניתן ביום 11.9.2012].

המדובר בתביעה שהגיש המנתח הפלסטי ד"ר רוני מוסקונה כנגד חברת פרופורציה, חברה המפעילה רשת מכונים המעניקים שירותי כירורגיה פלסטית ואשר הייתה הנתבעת אף בפסק-דינה של השופטת ינון, וכנגד קופת חולים הכללית. הדיון בתביעה עבר גלגולים שונים (לחלקן הייתה שותפה גם Google עצמה) ובסופו של יום הושג הסדר דיוני בין הצדדים לפיו פסה"ד יעסוק בשאלה אחת: האם שימוש במילות החיפוש "רוני מוסקונה", ע"י מתחריו, כמילות חיפוש המובילות לדף תוצאות הכולל גם קישורים ממומנים של המתחרים, מהווה פגיעה בפרטיותו של ד"ר מוסקונה?

בתום הדיון הגיע השופט פרגו למסקנה נחרצת כי אין כל פסול בשימוש בשמו של מתחרה כמילת חיפוש, באופן בו הדבר נעשה כיום במסגרת מנוע החיפוש של Google.

לדברי ביהמ"ש, שימוש במילות חיפוש כלשהן פורש בפני המחפש מגוון תוצאות רלוונטיות ואך טבעי הוא שחלקן יפנה אותו למתחרים של בעל השם המהווה מילת חיפוש. לדבריו, "מחפש המידע יודע היטב לבור מתוך המידע המוצג בפניו בלוח המודעות, את המידע הרלוונטי לו, והוא יודע להבדיל ולהבחין בין סוגי המידע וההפניות המוצגות בפניו".

ביהמ"ש יוצר, למעשה, הבחנה בין השם "כשלעצמו" לבין השם כמילות חיפוש. לדברי ביהמ"ש:

"מילות חיפוש הן חלק אינטגראלי ממנוע החיפוש של אתרי החיפוש – בענייננו "גוגל" – באמצעותן ניתן לאתר את המידע המבוקש. מילים אלו הן נחלת הכלל, המשתמש באין סוף של הרכבים שונים של מילות חיפוש/מפתח כדי להגיע אל המידע אותו הוא מחפש וללקטו. התובע אינו יכול לתבוע בעלות או ייחודיות, בשימוש על מילות חיפוש/מפתח כלשהן. וגם אם מדובר בצירוף מילים אותן הוא בחר בעצמו. וגם אם הן מורכבות ממילים המרכיבות את שמו. כל שיכול היה לבקש התובע – ובקשתו נענתה – שגם מילות החיפוש/המפתח "רוני מוסקונה", יפנו אל לוח המודעות בו מתפרסם האתר האישי הפרטי שלו, כחלק ממאגר אפשרויות החיפוש – מילות החיפוש – שבמנוע החיפוש". 

פירושו של דבר: ברגע שאדם הופך מרצונו את שמו למרכיב זהות בעסק שלו ועושה בו שימוש כנתב גולשים לאתרו, הוא לא יוכל למנוע זאת מגורמים אחרים הפועלים באותו שוק. טבעו של מנוע חיפוש מסוגו של גוגל הוא לפרוש בפני המחפש מגוון של תוצאות חיפוש הרלוונטיות למילות החיפוש שהקליד, ולאור זאת, אך טבעי הוא שמילות חיפוש המובילות לגורם מסוים מובילות במקביל אל מתחריו. הגבלת תוצאות חיפוש לאתר אחד המזוהה עם מילות החיפוש, שומטת את הקרקע מתחת למפעל מנוח החיפוש וספק אם יהיה לו קיום תחת מגבלה כזו.

בשורה התחתונה: ביהמ"ש המחוזי מתיר את השימוש במילות חיפוש של מתחרה כצירוף מילים המסייע לקדם אתר של מתחרה (לרבות בקישורים ממומנים). כל זאת, ככל שאותו גורם אינו מנסה להטעות את ציבור הגולשים להציג מצג לפיו הוא ומתחרהו - חד הם וככל שנשמרת הבחנה ברורה בין הגורמים המתחרים.

 

 

 

 

  

בין 'שרמוטה' ל'כל הנשים זונות' - רישום שמות מתחם בישראל

הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים אישרה לרשום את שם המתחם sharmuta.co.il  כשם מתחם ישראלי [בקשה 2/12 מיום 30.7.2012]. במקביל, פסלה הוועדה בקשה לרישום שם המתחם "co.il.כלהנשיםזונות" [בקשה 3/12 מיום 17.7.2012].

המדובר בוועדה שהחלה לפעול בחודש פברואר, 2012 והוקמה ע"י איגוד האינטרנט הישראלי (ISOC), הגורם המוסמך לרשום שמות מתחם עם הסיומת IL. הקצאת שמות המתחם נעשית על-בסיס כללים בינלאומיים המיושמים בכל מדינה ע"י הארגון המקומי המוסמך לכך. במדינת ישראל המדובר  באיגוד האינטרנט הישראלי (ISOC), אשר מינה את הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים. וועדה זו פועלת ע"פ "כללי רישום שמות מתחם".

כלל 7.3 לכללים אלו מקנה לוועדה את הסמכות להרשות או לסרב לרישום שם מתחם מסיבות שונות, בין היתר, במקרה בו שם המתחם מהווה מילה גסה או פוגע ברגשות הציבור. 

בהתייחס למילה "שרמוטה" הסיק חבר הוועדה פרופ' מיכאל בירנהק כי המדובר ב"מילה שפירושה בערבית סמרטוט, והיא משמשת בדרך כלל ככינוי גנאי שמשמעותו היא אישה המקיימת יחסי מין עם גברים רבים". ביטוי זה "נקלט בסלנג הישראלי ומשמש ככינוי גנאי גם כן". על כן, נראה כי מדובר במילה גסה אשר "יתכן שיש בה גם פגיעה ברגשות הציבור".

ואולם, לדעת בירנהק ייתכנו שימושים לגיטימיים גם בביטוי שנעשה בו שימוש ככינוי גנאי. כך למשל, סבור בירנהק כי השימוש בביטוי בקשר ל"מצעד השרמוטות" – תהלוכת מחאה כנגד הטענה לפיה לבוש חשוף של נשים 'מזמין' הטרדות מיניות, הוא שימוש בביטוי "בצורה מעצימה", כלשונו, ועל כן ראוי לאפשר אותו. על כן וכיון שבשלב זה לא ניתן לדעת מה תהיה מהות השימוש של מפעילי האתר במילה 'שרמוטה', סבור בירנהק כי יש לאפשר את רישומו כשם מתחם.

לעמדת בירנהק הצטרף חבר וועדה נוסף, השופט (בדימוס) בועז אוקון ,תוך שהוא מחזק אותה בנימוקים נוספים. לדברי אוקון העובדה ששם המתחם כולל את המילה כשהיא כתובה באותיות אנגליות מעקר אותה משימושה הטבעי. בנוסף, לטענתו, לא תוכל הוועדה להתחקות דרך קבע אחר משמעותן המשתנה של מילים שימושיות והיא תתקשה למלא את תפקידה אם תהפוך למעין "משטרה ויקטוריאנית", כלשונו. אף העובדה ששם מתחם, כלשעצמו,  אינו מהווה מילה המוטחת כלפי מישהי או מישהו מצדיקה, לדעת אוקון,  מתן היתר לרישומו.

חבר הוועדה הנק נוסבכר תמך את ההחלטה בנימוק מעשי. לדבריו, אם הוועדה תתחיל לפסול מילים גסות "תהיה לנו רשימה מאוד ארוכה ולא נראה את הסוף".

אני, כשלעצמי, נשביתי בעמדתה הקצרה והעניינית של חברת הוועדה יוכי ברנדס, שכתבה:

"השם וולגרי ודוחה. אך אני לא רואה אפשרות להכריח אנשים להיות רגישים ועדינים (הלוואי והיה אפשר...). אם זה מה שהם רוצים, שיבושם להם!"

לאור תמימות הדעים של חברי הוועדה, אושר רישומו של שם המתחם "sharmuta" כשם מתחם בישראל.

ואולם, ביחס לבקשה לרישום שם המתחם "כלהנשיםזונות" הגיעה הוועדה למסקנה שונה והחליטה לפסול את הבקשה.

לדעת חבר הוועדה מיכאל בירנהק, אליו הצטרף חבר הוועדה בועז אוקון, מהווה ביטוי זה לשון הרע כנגד ציבור הנשים, ודי בכך בכדי להביא לפסילתו כשם מתחם המנוגד לכללי הדין הישראלי. אמנם, חוק לשון הרע קובע כי דברי לשון הרע על ציבור אינם יכולים להוות בסיס לתביעה אזרחית, אא"כ תוגש התביעה ע"י היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו, אך די בכך בכדי לקבוע שעצם הדברים שיש בהם לשון הרע כנגד ציבור הם אסורים ומנוגדים לדין, וככאלה, אין לאשרם כשם מתחם.  בירנהק אף מדגיש כי בשונה משם המתחם 'sharmuta', קשה עד מאוד לצפות "שימוש מעצים" בביטוי זה בדרך של היפוך המשמעות שלו.

חבר הוועדה הנק נוסבכר, אשר למיטב ידיעתי אינו משפטן, בחר לבקר את ההסדר בחוק ביחס ללשון הרע על ציבור וסבר שהוא מבטא "תפיסה ליברלית מדי", כלשונו. על כן, גם אם לא מדובר בלשון הרע הרי שלשיטתו, חובת הוועדה להגן על ציבור הנפגעות ולפסול את שם המתחם בהיותו פוגע ברגשות הציבור.

חברה הוועדה יוכי ברנדס חתמה את הדברים אף הפעם בדברים קצרים והחלטיים:

"לגבי 'כל הנשים זונות' - זה פשוט 'יהרג ואל יעבור'. אסור לנו לאשר זאת בשום פנים ואופן. כבר לא מדובר רק בעלבון גס אלא בהכללה שיש בה משום הסתם וביזוי כבודן וגופן של נשים באשר הן".

בשורה התחתונה: ה"sharmuta" תזכה להירשם כשם מתחם, בהחלטה פה אחד. "כל הנשים זונות", מאידך, לא תירשמנה כשם מתחם, בהחלטה פה אחד.

האם יש קשר בין ההחלטות הסותרות והאם אכן ניתן להצביע על הבחנה גורפת בין שני שמות המתחם, הבחנה המצדיקה תוצאות שונות פה אחד? אני מניח שלשאלות אלו יהיו תשובות שונות של אנשים שונים. אנו, מצדנו, נמתין להחלטות נוספות של הוועדה בטרם ננסה להסיק מסקנות גורפות יותר.