רבבות
הישראלים הפוקדים בימים אלו את אירועי שבוע הספר העברי בכיכרות הערים, אינם מודעים,
ברובם, לסכסוך המשפטי שהתנהל אך לפני מספר שנים סביב הביטוי "שבוע הספר העברי". כחובב
סכסוכים משפטיים באשר הם, אני חושש שאותם ישראלים מפספסים את הדובדבן שבקצפת,
וחבל. אתם לא יודעים מה אתם מפסידים.
ראשיתם של דברים עת הגישה האגודה השיתופית של מוציאים לאור בישראל בע"מ, אחת ממארגנות אירועי שבוע הספר, בקשה לרישום סימן מסחר הכולל את השם "שבוע הספר העברי" כשהוא משולב בלוגו ייחודי. בתגובה, הוגשה ע"י אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל והסופר שלמה טנאי התנגדות לרישום הסימן כסימן מסחר.
בבסיס הדיון עמדו טענותיו של טנאי, מי שהגה, למעשה, את הביטוי "שבוע הספר העברי", במסגרת אירועי התרבות לרגל חגיגות העשור לקיומה של מדינת ישראל. רק כעבור שנתיים, החלה מבקשת הסימן להריץ את פרויקט שבוע הספר העברי תחת השם שטבע, כאמור, טנאי. המבקשת המשיכה לעשות זאת במשך עשרות שנים תוך מינוף האירוע והפיכתו למעין חג לאומי. בשלב מסוים, ביקשה המבקשת לרשום את הביטוי כסימן מסחר רשום על-שמה.
במסגרת ההתנגדות לרישום הסימן עלו טענות שונות. כך , בין היתר, טענו טנאי ויורשיו אשר באו בנעליו לאחר שנפטר במהלך הדיון בהליך כי עומדת לו זכות יוצרים בביטוי "שבוע הספר העברי" ומשכך, לא ניתן לרשום את הביטוי המוגן כסימן מסחר של אחר תוך פגיעה בתקנת הציבור. טענה זו נדחתה לאור הקביעה כי ביטוי זה אינו מגלם בתוכו יצירתיות מינימלית שהיא מרכיב הכרחי ביצירה המוגנת בזכות יוצרים.
עוד נטען כי המונח "שבוע הספר העברי" הפך למונח לאומי, בדומה ל"יום ירושלים", ולכן, לא ראוי לאפשר לגוף מסוים לקבל זכות שימוש ייחודית בו כסימן מסחר רשום.
מנגד, נטען ע"י מבקשת הסימן כי היא זו שארגנה את אירועי שבוע הספר במשך עשרות רבות של שנים ובכך יצקה תוכן ומהות בביטוי ובנתה את המוניטין של הסימן. עוד טענה המבקשת כי אופיו הלאומי של הסימן נבנה עם השנים בזכות מאמציה ופועלה ואין הצדקה ליטול אותו ממנה כעת, מטעמים לאומיים, לאחר שהיא זו שיצקה בו את אותו תוכן לאומי. המבקשת אף הדגישה כי אינה מעוניינת בבלעדיות בביטוי וכי היא אינה מונעת מכל גורם הקשור בעניין מלעשות בו שימוש במקביל לאירועי שבוע הספר הרשמיים.
לאחר שבחן את טענות הצדדים קבע הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז) ישראל אקסלרד כי הסימן כשר לרישום וכי ניתן לרשמו על שם המבקשת, הגם שמי שהגה אותו היה טנאי. לדברי הפוסק:
" אף אם המבקשת היא לא שהגתה את השם נשוא הסימן המבוקש, עצם העובדה שהיא וההתאחדות הן היחידות שעשו בו שימוש במשך עשרות בשנים, ומלבדן אף גורם לא עשה בו שימוש, גם לא הגורם שהגה אותו, מספיקה לבדה לקבוע, כי המוניטין הרב שנרכש בעצם השימוש בשם זה, שייך למבקשת או להתאחדות בלבד. העובדה, כי גורם זה או אחר הגה את השם, או אף עשה בו שימוש בתקופה מסוימת, אין בו כדי להעלות או להוריד מהשאלה למי יש זכות בסימן".
בכך, יושם עיקרון חשוב בדיני סימני המסחר:
בניגוד לדיני פטנטים ולדיני זכויות יוצרים המבכרים את זכותו של הוגה ההמצאה או היצירה כמי שזכאי להיות בעל זכות הקניין הרוחני בה, הרי שבמסגרת דיני סימני המסחר הדגש אינו על ההמצאה אלא על השימוש בפועל והמוניטין של הסימן. אלו עלולים להביא ל"נטילת" הזכות בסימן ממציאו ולהעבירה לידי אחר.
המסקנה: אם יש לכם סימן ואתם מעוניינים לשמור עליו בידיכם, עליכם לעשות את המירב על-מנת לצקת בו תוכן ולא לשמור אותו בעמוק בארון ולגלות, יום אחד, שהוא נרשם כדין על שם גורם אחר.
חג ספרים שמח :).
[התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 97935 , החלטה מיום 21.4.2004. המבקשת יוצגה ע"י עוה"ד גילת, ברקת ושות'; המתנגדים יוצגו ע"י עוה"ד זליגסון, גבריאלי, לויט ושות' (כתארם אז)].
ראשיתם של דברים עת הגישה האגודה השיתופית של מוציאים לאור בישראל בע"מ, אחת ממארגנות אירועי שבוע הספר, בקשה לרישום סימן מסחר הכולל את השם "שבוע הספר העברי" כשהוא משולב בלוגו ייחודי. בתגובה, הוגשה ע"י אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל והסופר שלמה טנאי התנגדות לרישום הסימן כסימן מסחר.
בבסיס הדיון עמדו טענותיו של טנאי, מי שהגה, למעשה, את הביטוי "שבוע הספר העברי", במסגרת אירועי התרבות לרגל חגיגות העשור לקיומה של מדינת ישראל. רק כעבור שנתיים, החלה מבקשת הסימן להריץ את פרויקט שבוע הספר העברי תחת השם שטבע, כאמור, טנאי. המבקשת המשיכה לעשות זאת במשך עשרות שנים תוך מינוף האירוע והפיכתו למעין חג לאומי. בשלב מסוים, ביקשה המבקשת לרשום את הביטוי כסימן מסחר רשום על-שמה.
במסגרת ההתנגדות לרישום הסימן עלו טענות שונות. כך , בין היתר, טענו טנאי ויורשיו אשר באו בנעליו לאחר שנפטר במהלך הדיון בהליך כי עומדת לו זכות יוצרים בביטוי "שבוע הספר העברי" ומשכך, לא ניתן לרשום את הביטוי המוגן כסימן מסחר של אחר תוך פגיעה בתקנת הציבור. טענה זו נדחתה לאור הקביעה כי ביטוי זה אינו מגלם בתוכו יצירתיות מינימלית שהיא מרכיב הכרחי ביצירה המוגנת בזכות יוצרים.
עוד נטען כי המונח "שבוע הספר העברי" הפך למונח לאומי, בדומה ל"יום ירושלים", ולכן, לא ראוי לאפשר לגוף מסוים לקבל זכות שימוש ייחודית בו כסימן מסחר רשום.
מנגד, נטען ע"י מבקשת הסימן כי היא זו שארגנה את אירועי שבוע הספר במשך עשרות רבות של שנים ובכך יצקה תוכן ומהות בביטוי ובנתה את המוניטין של הסימן. עוד טענה המבקשת כי אופיו הלאומי של הסימן נבנה עם השנים בזכות מאמציה ופועלה ואין הצדקה ליטול אותו ממנה כעת, מטעמים לאומיים, לאחר שהיא זו שיצקה בו את אותו תוכן לאומי. המבקשת אף הדגישה כי אינה מעוניינת בבלעדיות בביטוי וכי היא אינה מונעת מכל גורם הקשור בעניין מלעשות בו שימוש במקביל לאירועי שבוע הספר הרשמיים.
לאחר שבחן את טענות הצדדים קבע הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז) ישראל אקסלרד כי הסימן כשר לרישום וכי ניתן לרשמו על שם המבקשת, הגם שמי שהגה אותו היה טנאי. לדברי הפוסק:
" אף אם המבקשת היא לא שהגתה את השם נשוא הסימן המבוקש, עצם העובדה שהיא וההתאחדות הן היחידות שעשו בו שימוש במשך עשרות בשנים, ומלבדן אף גורם לא עשה בו שימוש, גם לא הגורם שהגה אותו, מספיקה לבדה לקבוע, כי המוניטין הרב שנרכש בעצם השימוש בשם זה, שייך למבקשת או להתאחדות בלבד. העובדה, כי גורם זה או אחר הגה את השם, או אף עשה בו שימוש בתקופה מסוימת, אין בו כדי להעלות או להוריד מהשאלה למי יש זכות בסימן".
בכך, יושם עיקרון חשוב בדיני סימני המסחר:
בניגוד לדיני פטנטים ולדיני זכויות יוצרים המבכרים את זכותו של הוגה ההמצאה או היצירה כמי שזכאי להיות בעל זכות הקניין הרוחני בה, הרי שבמסגרת דיני סימני המסחר הדגש אינו על ההמצאה אלא על השימוש בפועל והמוניטין של הסימן. אלו עלולים להביא ל"נטילת" הזכות בסימן ממציאו ולהעבירה לידי אחר.
המסקנה: אם יש לכם סימן ואתם מעוניינים לשמור עליו בידיכם, עליכם לעשות את המירב על-מנת לצקת בו תוכן ולא לשמור אותו בעמוק בארון ולגלות, יום אחד, שהוא נרשם כדין על שם גורם אחר.
חג ספרים שמח :).
[התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 97935 , החלטה מיום 21.4.2004. המבקשת יוצגה ע"י עוה"ד גילת, ברקת ושות'; המתנגדים יוצגו ע"י עוה"ד זליגסון, גבריאלי, לויט ושות' (כתארם אז)].
